ב.2012 30.1, יום שני בשבוע, שהוא היום הכי מגעיל ע כי
טעם השבת שחלפה כבר פג ויש עוד חמישה ימים
עד לשבת הבאה ומה היה בצהריים?
חמין. אנחנו לא רואים ןחשבנו שזה
יהיה עוד משהו שנתנו לו להיצלות יותר מדי מן וזהו. אבל זה לא.
וזה גם לא היה חמין שכל מיני מבשלות או מהשלים זורקים לסיר – ירקות, אפןנה
וקולרבי ופירות יבשים ולזה הם קוראים
חמין.
ביום שני הנ"ל זה היה אמנם סוג של חמין אבל כזה
שקוראים לו צ'ולענט. צ'ולענט אמיתי. כל המרכיבים המקודשים הושרו והתבשלו איפה וכמה שצריך. סבתא שלי הייתה מעירה על כך שהקישקע ז לא מה שפעם היו קונים אצל הקצב
ומנקים וממלאים ותופרים אבל הטעם בהחלט מקצועי.
השעועית נימוחה בפה. הבשר היה רך
ושמן והבטן כאבה כמו שצריך. מלןא הערצתנו
למי שהכין כזה צ'ולענט חום ורך וחם. כולנו
ככה עוד נראה ימים טובים יותר. עם
צ'ולענט. בשבת בצהריים, מה שמקדש את השבת לעילא.
לפני שבועיים הוטסנו באמבולנס ישר לחדר מין. אחרי שהקאנו את הנשמה ואת וכל הנוזלים במשך יומיים. אחרי שחיברו אותנו
לעירוי דחפה אשתנו הקדושה את המיטה מחדר
מיון עד C.T ושם עשו לנו סריקת מוח. משם
היא דחפה אותנו וחזרה לחדר מיון. מתישהו הסתבר שבסריקה מוח מצאו משהו שצריך לבררר.
אחר כך באו והעבירו אותנו מחדר מיון למחלקת השהייה. זה מחלקה צרה וארוכה,קרוב לחדר המיון ושם
מחכים למשהו. בשקט. בשמונה בערב בישרו לאשתנו שמאשפזים את החמור
שלה בפנימית א'. לנו עוד יש זיכרונות
מאקאבריים על חשבון מה שפנימית א' הייתה פעם.
עכשיו יש ח מ ש מחלקות פנימיות
במבנה החדש ןהכל דה-לוקס, כולל את הפלאפל
הכי טוב בעולם שקונים במזנון למטה. לאשתנו שדחפה את החמור על המיטה הראן חדר אחד
עם שתי אפשרויות: על יד הדלת או על יד החלון. היא בחרה בעל יד החלון. כמו שהתמקמנו שאלנו את האישה מה רואים מהחלון
הזה. היה חושך וחורף והיא אמרה שזה איזה
מקום חנייה ויותר לא רואים.
בבוקר כשפתחנו עיניים התרוממנו לראות איפה אנחנו. ממש קרוב, מטרים ספורים התנשא לן בית ישן ולבן
בסגנון באוהאוס. בו, לפני שמונים שנים
יצאנו בנעירה לאוויר העולם.
בקלנועיות חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה