בדרך כלל אנחנו כותבים את הקלנועיות החמורית במשך השבוע
שלפני פירסומה. כמה שיותר קרוב לסוף
השבוע –יוצא הכי טוב. ככה יש סיכוי שלא יקרה משהו שיהפוך את שרעפי החמור לקשקוש נלעג
ובלתי רלוואנטי בתוך הֵדְבֶּק (החידוש השבועי של ועד הלשון) האירועים האחרונים
במדינה ובעולם. זה מה שקרה לנו ב 11
לספטמבר ההוא. זה מה שקרה לנו כמה וכמה
פעמים על רקע של פיגועים. זה מה שקורה
לנו עם האירועים בצפון, נכון לרגע זה – שעה
16.53 יום ד' השבוע.
ובעניין זה כמה שאלות משורעפות : למה תמיד מצליחים להפתיע את צ.ה.ל ? למה תמיד נראית התגובה איטית וחלשה כמו בעיטת
דַרְדַלֶה? מה בדיוק קורה? קרה? יקרה?
מה עוד לא ניסו שכן יצליח?
ולא יועיל. הראש
מתעקש לפלוט כל מיני פתרונות שטן הלקוחים מפרקטיקת המלחמות של כל העמים חוץ
מאיתנו, בעיקר באירופה במאה שעברה.
למשל: למה לא מְטוּוָחִים כל יישובי עזה ב 200 תותחי מאה
ושבעים וחמישה מילימטר (לא רק מאה וחמישים וחמישה) ככה שכשיורים משם קסאם אז כל
עזה חוטפת על המקום חמישה פגזים על כולם ודי בינתיים, ככה להזכיר להם את המחירון?
ולמה כשהחיזבאללה תוקף או חוטף, למה לא מורידים על
המיתחם שלו בבירות איזה פצצת "דייזי העליזה" (שבעה טון חומר נפץ) כמו
שהאמריקאים, בלי למצמץ, הורידו על טוֹרָה-בּוֹרָה?
ולמה כשצריכים להיכנס שוב ללבנון עד הליטני אז לא מ ג ר ש י ם
משם את כ ו ל ם בלי להשאיר בשטח שום שריד ופליט או אבן על אבן?
באחד מפרקי "עמוד האש" אומר לנו ערבי זקן
וחכם: "כשהכרזתם על מדינה התחלתם איתנו סכסוך ל500 שנים". מה, הוא לא יודע שאיתנו יש פה סכסוך ל 2000
שנים, שעוד לא נגמר?
ולסיום, פסוק שטן אמיתי: איזהו עשיר?
השמח בחלקם של אחרים. והצוחק יצחק.
בקלנועיות החמור
המגרש זבובים בזנב
אמן
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה