יום שישי, 7 באוגוסט 2015

דרך נמיר פינת ההלכה (337)



התבשרנו, במדור כלכלה ברדיו, שבדרך נמיר פינת דרך ההלכה בתל-אביב הולכים בשעה טובה ונשלמים עוד מגדלי מגורים.  מחיר הדירות שם מתחיל מ6000 $ למטר רבוע ויש גם ב 9000 $ לממ"ר למי שמתעקש לשלם. רוב הדירות כבר נרכשו במז"ט.

 מה לאינפורמציה כזאת שאין מה לעשות איתה אצל חמורים מקלנעים?

אז ככה:  כשהחמור היה בקושי גַ'חְש אז ללכת מהבית עד לירקון זאת הייתה הרפתקה אמיתית עם כל מיני סיכונים והפתעות.   לנ.צ. דרך נמיר פינת דרך ההלכה קראו אז גַ'מוּסִין, כפר של בדואים.   היה ג'מוסין אל גרביה והיה ג'מוסין אל שרקייה, זה משני צדדיו של הכביש לעיירה שיך-מוניס, איפה שהיום אוניברסיטת ת"א וגם הכביש לסידנא-עלי, שזה בכלל היה סוף העולם.

ג'מוסין המזרחית יושבת על אתר ארכיאולוגי עתיק, לא רחוק מגבעת נפוליון שהיא גם כן תל עתיק מאד שנעלם בתוך הרחובות שבדרך לאיצטדיון רמת-גן.   בג'מוסין המערבית היה אפילו בית גדול מאד, לא רק חוּשׁוֹת, בית שבצילו שקדנו להתאמן בתת-מקלע פיני ובטומיגן במסגרת הגדנ"ע של אמצע מלחמת הקוממיות עם סיכוי לא קטן להשתתף בה כלוחמים.

אחר כך קראו למקום (איפה שעכשיו בית הועד למען החייל ותיכון חדש ושכונת יוקרה ביניהם)  "גבעת עמל".  הגבעת עמל הזה היה בעצם "חַאפ" של עולים חדשים ופליטי קרבות יפו-תל-אביב, חאפ שנמשך עד הימים האלה, כשמצליחים סוף, סוף איכשהו לפנות את הצאצאים של חלוצי החאפ מהנדל"ן המשוגע.

שם ואז, בגבעת-עמל ההיא, גם מילאנו תפקיד ממשי בייסוד מדינת ישראל:  הגדנ"ע, גדוד תשע, עשה את העוצר בכל האזור ואנחנו פקדנו את כל הנפשות שהיו. כתוצאה מהמפקד הזה הם (ובכל הארץ) קיבלו את המספר לתעודת הזהות של ישראל, זה במקום הIdentity card    של ממשלת המנדט בריטית (אם בכלל היה לך).

ואנחנו  הולכים ושוקעים עד צוואר בנוסטלגייה מתוקה במקום להרהר בנפלאות הנשיא הפורש או בסיפורי כן רכב- לא רכב וכל שאר העלילות.
                            
         
                                                           בקלנועיות חמורית

                                                                                                      אמן.

אין תגובות:

פרסום תגובה