חגיגות יום
העצמאות בקיבוץ שלנו הרחיבו את הלב. השירה
בחדר-האוכל לפני סעודת החג עשתה לנו את זה. נשמע לנו שכולם שרו בהתלהבות ובדבקות במקום
לדבר וזיהינו קולות של שמחים בחלקם ובוטחים בדרכם, טפו, טפו, טפו. גן השעשועים שלמחרת ובעיקר המתנפחים לא פיגר
בחיזוק גאוות היחידה אצל רבים, לא רק אצל החמור ונכדיו. היו המון אורחים נהנים והמון ילדים שמחים,
תאווה לנשמת חמור קיבוצניק עם זקן לבן.
האטרקציה הפרטית שלנו: הפיתות האלה
עם לבנה ושמן זית שזוללים ישר מהתנור, מה זה טעים.
קצת באותו עניין:
בעיתונים, ברדיו ואפילו בטלביזיה
מדברים פתאום על מאות משפחות צעירות המגיעות לקיבוצים. ככה אחרי פשיטת הרגל, שוד
הנדל"ן הלאומי, הקריסה האידיאולוגית ומה לא. מסתבר שלמשפחות צעירות אי-אפשר למכור את הלוקשים. דרכן מתברר שקיבוץ זה טוב, אפילו טוב
מאד. הן גם לא מתביישות להגיד למה.
פעם היו בונים
אצלנו משהו "זמני" שנשאר איזה שלושים ושבע שנים (למשל התוספת
שהחמור בנה לנגרייה ה ה י א). היום בונים משהו מתוכנן כמו שצריך למקסימום
שמונה שנים או פחות. טורנדו מנומס עבר
באמצע מתחם מייטרוניקס והעלים משם שני מחסנים כחולים לא ישנים. שם יקום במז"ט עוד אולם ייצור או מה, עד
הסיבוב הבא?
בהזדמנות הנ"ל נחשף הצד המערבי של מגדל המים העתיק
של יזרעאל. ככה אפשר לראות איך שהוא, בעצם,
עקום כמו מגדל פיזה וככה אפשר לרגע לראות פלח נוף כמו שראו פעם כשעוד אפשר היה
לראות את זה בפוזה הזאת. צילמנו.
יש סלבריטי
עולמית שקוראים לה סֶגוֹלֶן רוּאַיַיל. גם חוצפה עולמית יש לה. בנאום בחירות צרפתי הכריזה המועמדת
הסוציאליסטית שצרפת שלה לא תכרע ברך בפני ג'ורג' בוש, בעיקר בעניין עיראק. אז לכל הילדים שתדעו: פעמיים, לפני שהגברת סֶגולֵן נולדה, התנדבו
עשרות ומאות אלפי אמריקאים בשתי מלחמות עולם, להילחם ולמות בצרפת בשביל להציל את
הצרפתים מהגרמנים. כל מי שנדפק פעם מהיטלר
ובכלל מדיקטטורים משוגעים, מקפיד ליילל שמעצמות לא מחסלות בזמן את המניאקים כשהם
עוד קטנים, לפני שהם ממיטים על העולם שואה.
אז מה? הלא זה
בדיוק מה שהאמריקאים וקצת גם האנגלים ואחרים מנסים לעשות באפגניסטן, בעיראק ואולי
גם באיראן? מגיע לצרפתים לשתוק, לפחות, ולא
להתחצף בשביל שגם בפעם הבאה ייזכרו
אמריקאים ואנגלים להציל אותם ממישהו.
בקלנועיות
חמורית
אמן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה