יום שישי, 7 באוגוסט 2015

עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד (326)


שלום ילדים מארבעה  לאפריל . שוּפֶל פיצח היום והעמיס לעזזאל את מה שהיה פעם ה"בית-אימון".  מעט מאד נפשות ביזרעאל של היום יודעות שככה גם קראו לו.  תואר והדר אף פעם לא היו לו.  גם הצלחה משוגעת מבחינה כלכלית  הוא לא היה.  עשו אותו ב1953  בשביל לגדל אפרוחות של מטילות.  כשהפסקנו לשלוח ביצים לתנובה עם טנדר ירוק אז גם הבית- אימון גמר להיות מה שהוא. אירועים דרמתיים יחידים, שאנחנו מעלים בזכרוננו המתייבש, שהתרחשו בו, היו איזה שתי שרפות שנגרמו מהמתקן חימום עם מַבעֵר סולר שהיה שם.

אחרי שעמד בטל כאבן שאין לה הופכין התנחלו בו מחסן רעלים, ענף המים, הגד"ש וסתם עוד כל מיני מחסנים לא מוגדרים.  גם פינת תיקון אופניים עם ערימה נצחית של אופניים מקולקלים בחוץ ממול.  לא יאומן אבל מפעל המתכת של יזרעאל, שהתחיל באקונומיה של החדר-אוכל צריף וגמר בתמוז, שהה כמה שנים בצד הצפוני של בית האימון הז"ל מהיום. 

לעומת זה, הוקם מתישהו, לתפארת יזרעאל, בית שימוש יחיד מבטונדה עם ניאגרה על יד הקצה הדרומי של המבנה.  המוסד הנכבד היה אמור לשרת את כל אוכלוסיית המשתמשים מצוותי הלולים, המסגרייה, המוסך, סככות המכונות,המחסן של קפלן ומי לא?  וככה הוא גם נראה עד היום בבוקר.

ב1982 גוייס החמור להיות מרכז-בניין (פעם שנייה, עוד כשזה לא נקרא "מנהל").  השקענו אז שבועות של קריעת תחת בלאסוף למקום אחד את ענף הבניין שהיה מפוזר בכל חור ומתחת לכל בית ותחת כל עץ רענן.   בבית-אימון זה נהייה אימפריה עם משרד נאה, עם מטבחון ושירותים, מחסן כללי, מחסן כלים, חדר אינסטלציה, מחסן קרשים, מחסן מלט וחדר פועלים. עכשיו התפזר הבניין עוד פעם ולך תדע לאיפה.

היום בבוקר מיהרנו לצלם.   השופל-מפלצת כבר ריסק שם לתיאבון.   פתאום נזכרנו שלפני חמישים וארבע שנים, כשהיינו סתם פקק בנגרייה, עבדנו קשה אצל שמוליק הנגר בלעשות המון חלונות שהיו בבית-אימון בשלוש קומות. אפשר היה לפתוח את כולם בבת אחת עם צינור-ידית, אחד לכל קומה.    את החלונות מצאנו שם.  טובים כמו לפני חמישים וארבע שנים.  ניסינו לפתוח בעזרת הפטנט.  זה עדיין עובד.  מצאנו כמה חלונות זרוקים בצד ולקחנו שלושה למשמרת.  אולי בתור מסגרות לציור נוסטלגי.

אחרי העבודה קילנענו למעלה בשביל להנציח את מה שנשאר.   מכל הבית-אימון נהייה כלום אחד גדול חוץ ממגרש וכמה ערימות של צינורות וסתם ברזלים ובוילרים משומשים שאפשר לשלוח אחר כבוד לסינים שאוספים הכל.

רפי באום ראה אותנו וקרא לנו בהתרגשות והראה שהוא מצא שמה שני דברים מעניינים:  1.  במיכלי התערובת שהיו עשויים בטון בצד הצפוני של המבנה הוא מצא שריד של רובה ענתיקה, כל חלקי הפלדה בלי הקת.    2. באיפה שהיה ענף המים הוא גילה ארון עם עשרות תיבות קטנות שלכל אחת יש דלת קטנה עם חור בשביל לתחוב אצבע ולפתוח.  זה נראה כמו תיבות הדואר הראשונות שהיו ביזרעאל, תוצרת בית עם שמונים וארבעה תאים.  החפץ היה בצריף של המזכירות איפה שהשוודים הכינו מקום לבית שימוש. בחוץ של זה היה אז הטלפון היחיד שהיה לנו פה.  זהו.

מכל המהומה ברח, לא רק לנו, חורבן המכון קיטור שגם כן עמד בטל ומייטרוניקס שמו גם עליו את העַיִן ואת השוּפֶל.  על כל המכון-קיטור צריך לשאול את טיוכקה. רק הוא יודע מה היה שם מתי בדיוק. אז בהזדמנות.
                                     
                       בקלנועיות חמורית
                               אמן.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה