יום שבת, 8 באוגוסט 2015

אני קפיטליסט, לא סוציאליסט. אבל... קלנועית 408 28.2.14



כולם הולכים קאקען, לעזאזל. קודם אריק איינשטיין, אחר כן שולמית אלוני, אחר כך עזריה אלון ועכשו מנשקה הראל. מנשקה הראל היה האלוהים של טיולי התנועה המאוחדת לנגב ולמדבר יהודה. נתקלנו בו בפעם הראשונה באתר "אוּם-בַּעְיֵיק" (עין בוקק). הגענו לשם בפסח 1949, כשהיינו חניכים בכיתה י"א. הראו לנו את מנשקה הראל, שכבר אז היה אגדה. הוא היה  שם עם המחזור הראשון של הנח"ל. הם התעסקו בסלילת כביש זמני ממצדה לעין גדי. למחרת עלינו בעקבותיהם למצדה ולמחרתיים הלכנו אחריהם כל הדרך ל"ראס-זוּהֵיירָה" – אז גבעה באמצע המדבר שבראשה שרידי משטרת ראס זוהיירה (כיום – ערד). אנחנו זוכרים איך התנהלנו בקושי, שתינו מים מִגֵבים מלוכלכים ומישהי התעלפה וסחבנו אותה באלונקה כל העלייה, כשכל המדבר הסריח מִוָלִרְיָאן. כשהגענו לראס זוהיירה, חיכו לנח"ל משאיות הברוקוֵואי הצבאיות (אותה הפירמה של הסמיטריילרים של חברת האשלג ההסטורית). אנחנו זוכרים שהחבר'ה של הנח"ל הורידו לנו מהמשאיות פחים מלאים מציות, מין ביסקויט חסר טעם ששימוש בצה"ל כתחליף ללחם. אחרי גערה אחת של מנשקה הראל נעלם כל המחזור הראשון של הנח"ל על משאיות הברוקוואי ונשארנו אנחנו עם המק-דיזלים, קופסאות הריבה והשוקולדים שנשארים תמיד בסוף כל טיול.
בפעם השניה נתקלנו במנשקה הראל בטיול התנועה לאילת, ב- 1950. לקח איזה יום וחצי להגיע מתל אביב עד "עַבְּדֶה" (עבדת). לא היו שום כבישים לשום מקום. הכל בדרכי עפר משובשות. אנחנו זוכרים איך ירדנו מהמשאיות והתחלנו לעלות לעיר העתיקה והחרבה "עבדה". אנחנו זוכרים שטיפסנו על יד מנשקה הראל. הוא היה לבוש בשינל וחבש כפייה לבנה עם פסים שחורים. הוא לא הרים את העיניים מהאדמה ונראה כשוקל ביסודיות כל צעד שעשה. הוא הוליך אותנו אז אל מערת קברים ענקית שבה קברו הנבטים את מתיהם בבורות קבורה לשימוש שני ושלישי וגם רביעי. נדהמנו גם מהגודל העצום של העיר הנבטית  ושרידיה הנוצריים וגם מבית המרחץ שבצד הדרך שלמטה. מהטיול הזה נשארה לנו באיזה שהוא מקום תמונה של משאית דודג' שקועה ומנשקה הראל עומד מהצד מאוכזב.
וזהו זה. אז ככה הולכים כולם פייפען.

בשנתיים שלוש האחרונות אפשר לראות בטלויזיה ולשמוע ברדיו כל מיני מומחים לכלכלה. שדרן אחד, שמו עודד שחר, חוזר ומסכם את המצב, ואולם הוא מקפיד להבהיר: "אני קפיטליסט, לא סוציאליסט אבל מאיפה צמחו כל הטייקונים האלה שגורפים את המליונים ודורכים באגרסיביות על מעמד הביניים ולמטה מזה?" אחרים, למשל, פרופסור זליכה, קובלים על הפרטת כל דבר וגזילת מקורות הפרנסה של כל העם למען מעטים. גם הוא קפיטליסט, לא סוציאליסט. אותו הדבר איזו אחות ראשית בהדסה שלא מעניין אותה כלום חוץ מלקבל את כל המשכורת של החודש שעבר, אחרת לא חוזרים לעבודה. גם היא וגם כל הרופאים של אותו בית חולים, כולם קפיטליסטים, לא סוציאליסטים. כך גם איגוד עובדי הרכבת והנמלים וכולי. בשביל מה הם צריכים את הסוציאליזם? בשביל מה בדיוק? ובשביל מה מצביעים רובם לליכוד וליש עתיד? רק השד יודע.

טווסות הלשון מרקיעה שחקים: "חבל על הזמן" ו"על הפנים" נעלמו. במקומם הגיעו "בודאות" ו"לגמרי". במקום שפעם היו אומרים "אכן" או "כך" או "אמת" אז היום אומרים "בודאות" ו"לגמרי". למשל: "אז גם את הולכת לכלבו? – לגמרי." "וגם היא פתחה כבר את הפה? – בודאות". ויש עוד הברקה ששמענו דוקא מרות אלמגור-רמון. במקום לומר "אל תשכח להזכיר לי את זה" אפשר לומר "תפסבק לי את זה".

בערב שבת האחרון היו הטמפרטורות הנמוכות החזויות בצפת ובנצרת, בחיפה, בתל אביב ובבאר שבע בין 11 מעלות ל-14. אבל בעפולה עוד פעם רק 5 מעלות. אפשר לדעת מה זה?

בקלנועיות חמורית סנילית

אמן.

אין תגובות:

פרסום תגובה