בנסיון להציל את המצב 4.7.08 (368)

גם האימפריה הרומית הלכה פַייפֶען בגלל ששיעמם לה להמשיך. כזה שרעף  דירבן את מצפוננו לגרום לריענון דחוף של הַאוֹשְׁיוֹת הַאַקְסְיוֹמַטִיוֹת של הק"ק (קהילה קדושה) המקומית. שיתחילו פה להיזכר מה זה קיבוץ. שיתחיל להיות פה איכפת.

דבר ראשון מיהרנו אל השכנים מלמעלה והודענו להם שיותר הם לא קודחים פה בקירות בשום שעה כי אותנו זה מעצבן.  נוסף לזה גם תבענו מהם שיעירו את שתי המופרעות הקטנות שלהם רק ברבע לשמונה בבוקר כי מהטפיפות האלה על הראש אנחנו מתעוררים יותר מדי מוקדם.  הם לא הצליחו להפסיק לקדוח גם בשעות שכאילו מותר וגם הילדות המשיכו לקום ולטפוף מתי שבא להן.  אנחנו הודענו לשכנים האלה שמצדנו הם יכולים לחזור למִאֵיפֹה שבאו והלכנו למזכירות והגשנו תלונה חריפה. במזכירות גמגמו לנו שפה זה שכנים בקיבוץ ושככה זה.   בלי ברירה חזרנו וניפצנו את לוח החשמל של השכנים האלה מלמעלה שלא יוכלו יותר לקדוח בראש. לילדות שלהן הבאנו כמה צ'אפחות והברחנו אותן לסבתא שלהן.

זה קצת הקפיץ עלינו את כולם. כמה דפוקים העזו אפילו להגיד לנו שככה לא עושים.   אנחנו הלכנו עם זה למזכירות ולועדת חברים ולמחלקה המשפטית של התק"צ.  הם מיהרו להעיר לכולם שבנו אסור לפגוע וגם לא להעליב  ושזה גם בכלל לא יפה.

לא עזר מי יודע מה.  למחרת ביקשנו ראיון עם הפרזידנט של הקונגלומרט ודרשנו ממנו במפגיע שני הליקופטרים חשמליים צמודים מהדגם האחרון עם חנייה על יד הבית, אחד לאשתנו ואחד לנו ושבבקשה לא ימלא אותם  בסתם סוכריות אלא רק עם טופיפי, שעל זה אנחנו מתים.  הפרזידנט הזה לא בדיוק תפש על מה ולמה אבל נכנע ללחץ הנפשי המתון והביא לנו במתנה  מסוק אחד ירוק ואחד צהוב עם ג'ינג'ים סגולים שכאלה לא רואים.   זה הקפיץ מהקבר את הַגְרוּפִּיס של א.ד. גורדון שהתחילו ליילל שמשהו פה לא בסדר. אנחנו לא בזבזנו זמן ודיווחנו לאקונום ולועדת חינוך ולמח' המשפטית של התק"צ וגם למא"ז שפה מעליבים אותנו בראש חוצות וגם פוגעים בנו מאד קשה ושבכלל אנחנו שונאים מריבות.   

מתוך המזכירות וגם ממערכת העלון נזרקה הקריאה לציבור לחדול מיד מהפגיעות ומהעלבונות  ו ל ה ב ל י ג   עד יעבור זעם ועד שזה כן יהיה או לא יהיה בקלפי, מה שהמח' המשפטית של התק"צ והצלב האדום יגידו.

היות ואנחנו נגד הבלגה ובעד ריענון השיעמום התאכזבנו מרה כשנוכחנו שכל הנ"ל לא הזיז ושזה לא מספיק איכפת.

המכה הבאה לא איחרה לבוא:  לכבוד פורים הכינו גם לאטקעס לזכר הצִיצִים של וַשְׁתִּי  וגם סטייק סִינְטָה בצורת אוזן המן ענקית, אחד לכל סועד, זכר למה שבאמת צריך לעשות לבולבול של המן הרשע.     אנחנו נרשמנו גם באוכלים בחדר האוכל וגם במסובין בבית,  זה בשביל לא לפספס שום הזדמנות.  עוד לפני חמש וחצי התייצבנו לקחת אוכל הביתה.  התורן רצה לתת לנו רק חמש אוזני המן ורק חמש עשרה לאטקעס, זה לפי מה שרשמנו.  אנחנו אמרנו לו שיקפוץ ושאנחנו לוקחים חמישה מגשים אוזן המן סינטה ומרקייה לביבות.  הייתה איזו אי-הסכמה אבל  מול הפרצוף של כולם לקחנו הכל. התורן הדפוק הלשין וזימנו אותנו לבירור.

אנחנו טענו לפני ראש המועצה האיזורית וגם לפני ראש עיריית ג'נין שהכל  זה רק בשביל לפגוע בנו עד עמקי נשמתנו וגם בשביל להעליב אותנו עד שורשי תדמיתנו האנושית והקיבוצית.   שניהם הוציאו מכתב לכל הקיבוץ שככה לא עושים ועד מתי ישתוללו פה חלוצים עם אידיאלים מתרפ"פו.

היות שגם זה לא ממש הוציא איזה איכפתיות מהארון ראינו שזה לא עסק ופנינו לקבל יעוץ אצל תחמן פרובוקטיבי ידוע, יעלה כמה שיעלה.  הוא תיחמן לנו ככה:   "תקחו דף ותדפיסו עליו ברור:   עד מתי ימשיכו פה לתת בונוסים לכולם במקום לתת רק למחוללי פרנסה? מתי תתייבש פה הבִּצָה ?  כאילו מה?   את זה", אמר התחמן, "תשכפלו מספיק פעמים שיספיק לתאי דואר של כולם."

לא הפלנו מדבריו אפילו שערה אחת.   תכף ניחשו כולם מי דחף להם מה  בתאים ואמרו שזה לא בסדר ושככה לא עושים ושאנחנו בכלל קצת מגעילים.   פגיעת עלבון כזאתי לא הסכמנו לספוג LYING DOWN  בשום אופן.    רצנו למזכירות להתלונן.  איפה מזכירות?  חיפשנו את וועדת חברה.  גם חברה לוועדה לא נשאר.  שעטנו אל האקונום ולא מצאנו חדר-אוכל.  גם לא מחסן בגדים עם בִּיג בּוֹיְז על יד.  רק איפה שהיה פעם  לול פגשנו את נבות היזרעאלי מִתְחַרְדֵן להנאתו ואותו שאלנו מה קורה?  

הוא חייך בקריצה: כאילו מה קרה לכם?  גם האימפריה הרומית כבר לא פה.   וגם אתם הייתם רק נקודה אחת בין נקודות הזמן.  ביג דיל.  אמר וחזר להמשיך מתחת לאבנים.

                                                בקלנועיות חמורית

                          אמן.