יום שבת, 8 באוגוסט 2015

כסא המלך מאיפה לאיפה? (352) 3.11.07



לפני כמה ימים שוב הסב זמיר את תשומת לבנו לעובדה טריוויאלית:  מפַנִים דברים מהצד של מה שהיה מזכירות וכל מיני בחדר-אוכל צריף.  הוא ראה שם זרוק בחוץ מין כסא גדול שבטוח שאנחנו עשינו פעם בנגריה ההיא. בפעם האחרונה שהוא הזכיר לנו משהו דומה, זה נגמר רע (ליצנים ו"מי פה בעל הבית" וכולי). הבלגנו והגענו ויגענו ומצאנו.  על המושב של הכסא הזה כתוב, לא בכתב ידנו: " כסא המלך. רכוש קיבוץ יזרעאל". מי כתב? מה כתב? למה כתב?

פעם היינו גם נגרים וגם במאים ועשינו כל מיני חלקי תפאורה, מה שנקרא "ריקויזיטים".  אנחנו לא זוכרים לאיזה הצגה שימש הכסא הזה.  מלכים שיושבים על כסאם היו בהצגות- ילדים האלה שעשינו:  "הזמיר ומלך סין" (פעמיים פה ופעם בנוה-אור), אלוף בַּצְלוּת ואלוף שום", "משחק פורים" (פעמיים עם מבוגרים ושמעונה בתור זֶרֶשׁ) ו"אנטיגונה"(פעמיים).

מקום חם בלב יש לנו בשביל ההצגה הראשונה של "הזמיר ומלך סין".  זו הייתה ההצגה הראשונה שביימנו תוך כדי לימודי התיאטרון באוניברסיטה. זאת הייתה גם ההצגה הראשונה שעשו ביזרעאל בתנאים אופטימליים של במה גדולה וטובה שאפשר היה לרקוד עליה גם בלט (במחסן התבואות), עם תאורה מאולתרת אבל טובה ועם במאי שאולי יודע משהו על מה שצריך לעשות.   בין השחקנים אז היו השפחה: אורית סלומן.  השׂר: שמוליק כהן. הזמיר: אורן צפרוני. 

זה היה מתישהו  ב  1969-70 ?  אנחנו לא זוכרים על מה בדיוק ישב אז מלך סין.  אם מישהו כן זוכר, אנחנו מתחננים לפניו שיחכים את זכרוננו המצ'וקמק בקשר ל כ ל  האמור לעיל.

זה היסטוריה.  אבל להיסטוריה חוקים משלה.  הכסא הזה, ששוכן עכשיו אחר כבוד בסטודיו שלנו, עשוי עץ אשור (בּוּק).  החיבורים ("צַפִּים"  ו"שְׁלִיצִים") עשויים כמו שצריך להחזיק שנים, לא כמו עבודה שעושים לתפאורת תיאטרון.  מתחת למושב העשוי סתם דיקט פשוט נמצא מושב מקורי בצורת אסלה שתחתיה אפשר למקם מיכל שישמש לצרכים.  את הכסא הזה עשינו ב1980 עבור גברת מסויימת וחשובה לנו מאד.  אחרי שהתברר שזה לא התאים לה והיא בכלל לא השתמשה בו הוחזר הכסא לרשותנו.  מה שקרה לו אחר כך אנחנו לא יודעים.

כל ההצגות שמנינו קודם הוצגו ל פ נ י  שהכסא יוּצַר. אולי "אנטיגונה" השנייה הייתה אחר-כך אבל אנחנו לא זוכרים על בטוח.  מה שאנחנו כן זוכרים זה שב"הזמיר ומלך סין" הראשון ישבה הזמיר, אורן צפרוני, על הסל של הכדורסל שהיה שם, מה שהשאיר לה סימנים על הטוסיק ושבהצגה השנייה ישבה הזמיר,לִיקִי לואיס, על ענף במכנף הנאה שמאחורי החדר-אוכל צריף.  זה גם מתי שארנון מטלון היה שר המלך ובתנו נטע הייתה השפחה.

כל זה היה ממש מזמן. קשה לחמור לזכור בדיוק כמו שגם היום הוא לא תמיד מצליח לזכור איפה המשקפיים של האוזניים.  זוכר מה? איפה? על מה דיברנו?

                                     *****

על זה שפולי הגשש הלך.  הרבה נפטרים בזמן האחרון וגם בכלל. וזה עצוב ואין ברירה וצריך להמשיך בעידן הבָּכָא הזה.   הרבה הולכים בזמן האחרון וגם בכלל.  אבל כשהולך אחד שהצליח להצחיק עד דמעות את כל אזרחי ארץ הבכא הזאת –  זאת באמת אבידה נוראה.                                     

             בקלנועיות חמורית עגומה.                                                       

                      אמן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה