יום שבת, 8 באוגוסט 2015

לא על סדר היום של הציבור (362) 18.1.08



לא פעם ולא פעמיים אנחנו כן סופגים ביקורת. כוננות ספיגה צבע כתום יש לנו על הערות כמו "זה לא על סדר היום של הציבור".  כוננות בצבע אדום זה כשאנחנו לא שמים לב וכותבים שֵם של מישהו, מה שאסור לעשות כי זה פוגע.  האמת -  כל מהותנו החמורית  כבר לא כל כך ממש על סדר היום של הציבור, כולל מה שמפריע לנו להיות חמור שמח בחלקו. גם אין כבר מישהו שלא פגענו בו אז מה כבר איכפת?   למשל:

פתאום, בהפתעה גמורה לכולם, קם ראש ממשלה ומיילל קבל עם וציון את הדבר אשר היה עליו מעם הקב"ה לאמור –  "זה שֶבּוּש שאל אותי מה עם פינוי ההתנחלויות שלא ביצענו, היה בזיון בשביל הממשלה". ואנחנו, החמור, חשבנו שאולמרט וכל "קדימה" ובעיקר הנשיא (מטעם "קדימה", שימון פרס) הם, הם שגרמו לביזיון המביש, הָחֵל מהתנחבלות קָדוּם ששימון פרס תיווך שם בין דניאלה וַויס לבין רה"מ יצחק רבין וכולם יצאו מבסוטים ומתופשרים וכַּלֵה בחזונותיו של אריק שרון שנִחְבֵּל את כל השטחים באופן איסטרטגי למהדרין.  

במקום להצהיר על התבזות בפני בוש, למה לא שיחרר אולמרט איזה וידוי של רגע של אמת, היינו, "איזה מטומטמים אנחנו וכל מי שחושב כמונו מאז היום השביעי של מלחמת ששת הימים?!?!   שבגלל זה נהרגו אלפים?! ושלא יצא מזה כלום?!"   ולמשל:

שבקור הזה חזרנו אחרי שנים אל התחתוני-גולדה ואל המעיל הארוך השחור ואל השְנֵי גרבי חורף אחד על השני באותה הנעל ואל הכפור על הדשאים בבוקר ואל השמש שיותר קרה מהירח. שמענו שבמושב אחד היו בבוקר עשרה סנטימטר  ק ר ח   על פני הקרקע.  קור כלבים זה קיטור לוהט נגד מה שהיה פה בשבועיים האחרונים.  החזאים יכולים להישבע על מה שהם רוצים, שבשנת ככה וככה היה גם כן קר ככה.  אבל  העצמות         ש ל נ ו   מצהירות בזה:  מאז עידן הקרחונים ושיבת ציון  ל  א  היה כזה קור. נקודה קפואה.  ולמשל:

עוד שכירה ועוד שכיר ועוד שכיר במטבח ובחד"א וכמה כבר יש.  לאן זה?  על-פי החמור המשוגע והמורעל –  זה מגיע ישר אל אחד מחידושי ה"קיבוץ המתחדש" (שאין חדר-אוכל כי זה לא משתלם).  ולמשל:
פעם אפרת אגמון התווכחה איתנו חצי שעה על זה שחג ה 15 היה איפה שהמכנף הנאה, נקודה של אפרת.  אנחנו נשבענו שזה היה איפה שהבוהיניות מצפון לחד"א, שמה על הדשא שהיה חמישה מטר מתחת.  אז כל אחד והמיקום שלו.    עכשיו עושים אצל המכנף הנאה שם בָּמָה (כמו שצריך?!).  אנחנו, למיטב זיכרוננו ביימנו שם את "הזמיר ומלך סין", עם ארנון מטלון בתור המשנה למלך וליקי לואיס בתור הזמיר ובתנו נטע בתור השפחה.   שם גם ביימנו הצגה לא רעה לבר-מצווה על ילד מופרע(?). שם גם ביימנו את חג ה 36.  כל אלה עם אין במה ויש רק עם קורעים את התחת בשביל לעשות אותה ולחלום על במה קבועה. אז עכשיו עושים.  ולמשל:
יש המון מדרכות אקרשטיין חדשות.  סוף ,סוף.  אחת מהן היא בתחנת אוטובוס ובמרפאה עם שיפוכים לא קונוונציונליים.  קילנענו לחנוך את המדרכה הזאתי. חזרנו ברוורס.  בשיפוע התבלבלנו ונתקענו במעקה . הקלנועית הורידה גלגל לבנקט וסירבה לזוז.  ירדנו ממנה וניסינו שתעלה לבד, בלעדינו.  זה הצליח אבל באותו שוונג היא גם הביאה לנו צ'אפחה רצינית והפילה אותנו אפרקדן על האקרשטיין.  עד שהצלחנו לקום על הרגליים עברו שם כמה מכוניות ומכולם שאגו לנו אם צריך עזרה.  החמור היה מבולבל ולא ידע ולא זכר להגיד אם צריך.    ולמשל:
בעקבות מה שתלוי תמיד על לוח המודעות מטעם כל מיני, יש לנו שאלה:  אם אנחנו קוראים שם הודעה מטעם אלוהים :  אני בחופשה עד פורים, במקרים דחופים נא לפנות.  אז מה בדיוק צריך לעשות?
וכל המגובב לעיל זה מה שנדמה לנו שפחות מדי על סדר היום של הציבור, אבל שבהחלט פוגע אישית לוחצת. במישהו. 
                                      בקלנועיות חמורית
                      אמן
                                                  









אין תגובות:

פרסום תגובה