יום שבת, 8 באוגוסט 2015

למי צלצלו הפעמונים 19.9.08 (373)



בכל בוקר אנחנו קמים לכל מיני  עניינים.  לרוץ לתפוש משהו לפני שהאוטובוס לבית-ספר יברח, לשים ילדים בבית ילדים, לדפוק כרטיס במקום העבודה ולנסוע לעפולה לפלאפל או להום-סנטר או לקופת חולים.   אנחנו עוד הולכים לבריכה כי הקיץ עוד לא נגמר וגם לארוחת ערב עם המון ילדים צועקים וחתול חדש שאימץ דווקא את החדר-אוכל. 

בקיצור –  עולם לא מי יודע מה גדול עם ימים דומים ושבועות חולפים שלא מי יודע מה קורה בהם.  מקום קטן עם חיים פשוטים, לא מי יודע מה גדולים אבל מספיקים. גם לחמורים מקלנעים.

לעומת זה מתפוצץ לנו בפרצוף הר ענקי של משמעות לא נתפשת:  ענבל משגעת את כל העולם מבייג'ין הרחוקה.  מדליה ועוד מדליה ועוד מדליה.  זאת הילדה שאנחנו נשאנו על הידיים כי היה קשה לה להגיע מספיק מהר למטפלת לא חשוב למה.   ובאולימפיאדה אחרי אולימפיאדה מצלצלת  ענבל בפעמוני כל העולם. וכל העולם יודע מי זאת ענבל פיזרו.  והדבר הזה יצא מפה, מהמדרכות של הכפר הקטן שלנו.

החמור מצטער אבל זה לא כל כך מסתדר לנו בין האוזניים לזנב. כזה עִנְבּוּל פעמוני  כל העולם מול חלקת אלוהים הקטנה שלנו.

                                 ***********

תמונה אחת שווה 60 שנה:   מי זוכר את מופע חג הששים?   המופע הזה היה בהחלט ציון דרך בתולדות כל חגי המשק          הקודמים.   לא עוד חוג דרמטי במקום צהלה ושמחה.  לא עוד פעם שירים מקוריים ולא כל כך זכורים.   לא עוד פעם התמודדות צנועה מדי עם מה שב א מ ת אנחנו חושבים שהיינו ומה שאנחנו עכשיו.

במקום זה, בשמחה ובתשואות התחברה, סוף סוף, ק"ק יזרעאל לאיך שעושים כאלה חגיגות  בכל המדינה, עם זיקוקים ועשן ווידיאו וכל שאר הסחורה (כולל תוכן) שקנינו במיטב כספנו.  וזה באמת יפה וגם נחמד שכולם שמחו ונהנו.   בגלל זה ממש לא חשוב אם לחמור אחד, זקן ומקלנע,  נדמה שבפחות מחצי הסכום יכלו כוחות מקומיים להרים מופע לא פחות מוצלח ובטח כזה שיצלם תמונה שבאמת שווה את הכבוד של ששים השנים שעשינו פה.                                                  
                                                         
                                          בקלנועיות חמורית
                                                         
                                                          אמן.



אין תגובות:

פרסום תגובה