יום שבת, 8 באוגוסט 2015

לא על פיאסקו בְּשׂוֹרַת הקפיטליזם הבורסאי אבל עוד על מרובעי קרמיקה וגם "שווה להציץ" 17.10.08 (375)



הפיננסיה של העולם רותחת.  בישראל מרכיבים ממשלה מִתַּחַת.  אבל  אותנו מעניין עכשיו רק מה שחשוב ב א מ ת -  פלאי המרובעים של הקירמיקה על כל מיני קירות בק"ק יזרעאל  הפורחת.

אז עוד פעם אמרה הקלנועית: חוץ מזה שחטפת על הראש בגלל "זאתי שמתכננת" ברשימה הקודמת,  אתה בכלל לא מתכוון להשלים את הקמפיין כמו שצריך?   הופתענו: מה קמפיין פתאום?  אמרה הקלנועית: אז קפוץ עלי בזהירות שלא תתהפך לי וניסע לכל המקומות בקיבוץ איפה שיש שם מרובעי קרמיקה על קיר.  אני אחכה שם בסבלנות  ואתה תכתוב כאן את כל השמות של הילדים האלה שפעם היו בכיתה ו'.  יאללה.

נסענו, ראינו, התבשמנו, רשמנו וזהו:

עדיין על שולחן הפיקניקים (אחרי שנתלשו כידוע מקירות חדר היצירה ז"ל) חרוט: כתה ו', קב' יעלים,  1983-4.  אביטל,אדם,איילה, צאלה,עודד, אלית, איילת, גל,ליאור, שירי,שחר,תרצה,רעות,סימון.

על הקיר הדרומי של המכלול יש את:   קבוצת חצב 1994. אבי, ענבר, שקד, עפר,אמיר,  דורון ,אופיר,  יואב,  מיכל,  גדי, אביטל,  גלעד. עמיר, יובל,  נטלי, רועי, שימרי, אורלי.

על הקיר הדרומי של בית המוסיקה תלוי:  1988. תשמ"ח. שחף, טליה, אריאל, אסנת,  עשהאל,  שלומית,  עדי,  נדב. מתי.

על הקיר המזרחי של המכלול אפשר לראות:   1986-7 קב' ברק.   אורן,חגי,דנה,דלית,מיכל,אילת,אסף,אורי,טל,בן,יעל,אורלי,אורנה,רנית

על הקיר המערבי של המרפאה ולתפארת ק"ק יזרעאל:  כתה ו'.  1990.  חן, יעל, ענת,  סיגל, גיתית, אדווה, גילה, אילן, קרן, חנן, תומר, נגה, שרית, שימרית.

על הקיר הצפוני של מחסן בגדים מתנוסס בגאון ונא להיזהר מתעלת הקיטור שם:  תשמ"ה, קב' עופרים. נירה, ענבל, אבישג, מורן, נדב, עדי, נחשון, יונת, צפריר, אבירם, גלית, מעוז, תמר.

על הקיר הצפוני של המכלול (על יד איפה שפעם בנו לפצ'י חדר עבור חכמת היהודים ושיח לוחמים) צמודים לקיר המרובעים של:  כיתה ו' 1991. תשנ"א.  יהב, מיקה, דוד רועי, עטרה, אליתה דקלה גיא, דנה, נדב, עמרי, אלון, איתי, צחי.

לא את כל השמות הצלחנו לפענח.   יכול להיות שגם במה שכן חשבנו שהצלחנו לקרוא ולהביא פה יש שיבושים.  עם כל החרוטים בחימר השרוף הסליחה.

את כל הקרמיקה הזאת עשו עם הילדים שלוש חברות: זיוה טלטש.  זיוה גבאי  ואיריס שפירא.  זה הפך למסורת מקודשת של פרוייקט כיתה ו' בתחום היצירה,  בביה"ס המקומי של ק"ק יזרעאל.  איפה ביה"ס?  איפה?  היה פה פעם בית-ספר.   עדים השמות.

ואלה שמות הילדים שגדלו ביזרעאל כשלא היה לה גרוש על הנשמה אבל היה                  לה בית ספר לכיתות יסוד, כזה שיש בו גם חדר-יצירה אמיתי וגם מורות אמיתיות ליצירה, כאלה שהצליחו להנציח את העובדה הזאת בעדות חימר שרוף שיכולה לשרוד אלפי שנים .

בשיחה לא אקראית עם אחת מהסבתות של זוהר באום, בשבת, מתברר לתדהמתנו, כך מפיה של אותה הסבתא של עינב באום, גם זהותו של מי שהלך פעם ועשה את התבניות המיוחדות לצורך הכנת מרובעי הקירמיקה האלה:   חמור אחד שקוראים לו אָמֵן בכבודו ובזנבו.   הסניל שמגרש זבובים עם זנב דווקא שכח, אבל הסבתא של יונתן כן זוכרת . היא זוכרת גם את הכסאות  ה ה ם  שהוא עשה לחדר-יצירה, גם את השולחן נגרים לילדים (איפה הוא?) וגם מתקן לצבעים ולמכחולים שעפרה שפירא מצאה זרוק ותלתה בכניסה ל"שווה להציץ" שלה.

בכלל, שווה להציץ בסביבה של הכניסה ל"שווה להציץ". מתחיל להיות שם מוזיאון יפהפה לכל משהו שמישהו עשה וגם השתמש בו  פעם.

בקלנועיות חמורית
אמן.
 (שפעם היה גם מרכז ועדת חינוך וגם חצרן ילדים מדופלם.)




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה