יום שבת, 8 באוגוסט 2015

על סוג של כאלה ואחרים ועל עסק יקר. (399)

               
טַווָּסות הלשון חיה ובועטת.  עוד לא נפטרנו  מ"כאילו" ומ"על ציר הזמן" וכבר צצו ביטויי כלום מַקנֵי חשיבות עצמית גדולה אך נעדרי משמעות כלשהי.  למשל: "סוג של".  ברדיו אמר כלכלן ידוע שהמצב ביוון יגרור סוג של ירידה בכלכלת גוש האירו. כמה סוגי ירידה יש? ואם יש אז למה הוא לא מפרט איזה בדיוק?  כנראה שהוא יודע מה שאחרים לא וזה הופך אותו לחשוב. לפחות בעיני עצמו.

ובטלביזיה אמר דן חלוץ שבכניסה לפוליטיקה יש קשיים כאלה ואחרים.   איזה "כאלה" ואיזה "אחרים"?  בשביל מה התוספת? מה היה קורה אם חלוץ היה אומר שיש קשיים בכניסה לפוליטיקה,נקודה?

או למשל:  שניים משוחחים על המצב בשוק הכרמל ואחד אומר שזה כמו בסומלי אז הראשון תוהה למה אתה לוקח אותי לשם?   ומיטיביי טַוָסוּת הלשון יכריזו: אתה וזורק אותי לשם? מה זה?  כך במקום לברר מה הקשר בין שני המקומות הנ"ל.   למה לוקחים ולמה זורקים ?!    אי  אפשר לדבר בלי לקחת ובלי לזרוק?    ועוד אחד: "אני הולכת עכשיו לכלבו. מעבר לזה אני עוד לא יודעת".   לנו נדמה שהביטוי "מעבר ל..." עוסק בהתייחסות למטרה רחוקה שבינה לביבינו מפריד מכשול כלשהו.  מעבר להרי החושך, עבר לים, מעבר לנהר. מעבר לפסגה וכדומה.  איזה מכשול ענק עומד בין זאתי שהולכת לכלבו ושאחר כך אולי תיגש לחנות של מחסן הבגדים?   מה?  למה בדיוק נזקקה הגברת  לחשיבות הקוסמית של "מעבר ל..." בפטפוט סתמי?  השד יודע.  החמור לא.

לשמעון זילס יש מנהג משונה ומשעשע.  הוא מתיישב מולנו בחדר-האוכל, מביט לנו ישר לעיניים ואומר:  טוב. אז מה עשיתי לא בסדר  ע כ ש י ו ?   מצטערים. החמור  לא חושב שהוא השוטר של הקיבוץ.  א ז אנחנו חושבים על מה שהוא אמר ונזכרים     בציטטה מהעלון האחרון. שם הוא אמר בין השאר:  " קיום קיבוץ שיתופי הוא עסק יקר מאד".    מבלי להיכנס לעומק העניין מתמיד החמור להמשיך לנעור:  קיבוץ שיתופי זה לא עסק יקר. קיבוץ שיתופי  זה בכלל לא עסק.  קיבוץ שיתופי זו צורת חיים שעניינה בראש ובראשונה מאבק מתמשך על שיתוף. שוויון ערך האדם, סולידריות ועזרה הדדית.   בעיני עולם העסקים קיבוץ שיתופי הוא שיגעון מוזר שבינו לבין עסקיות אין שום תוחלת מפגש. עסקיות  של ממש עלולה להתרחש פה אם: על הכול משלמים (כמה שיותר). מקבלים,אם בכלל, לפי שווי אדם בשוק העבודה. (ופחות מזה). המיליונים ה"נחסכים" נגרפים לכיסם של מעטים. וכמעט כולם, או שלא גומרים את החודש או שרעבים. או שלא מדווחים על הכנסה. כמו הפרצוף של המדינה העסקית שלנו.

ובאשר ולמה ששמעון הוסיף שם על תפקיד הדירקטוריון:  החמור סבור שבדירקוןריון יושבים אנשים חכמים שצריך לסמוך עליהם, אבל לא בעיניים עצומות.  החמור,כמו כולנו, מתפלל ששוב לא יעשו עסקים כמו חימום תת-קרקעי למגרשי כדורגל, אוזוניק צרפתי ומנכ"ל כושל עשר  שנים יותר מדי.  ושיותר לא יימחקו לנו עשרות מיליונים ושיישאר משהו לבונוס גם אחרי פיצויי על ההתפטרות המוזרה ובא לציון גואל.          
      נתראה בקלנועיות הה400?                           החמור (מי  זה?)

                          

אין תגובות:

פרסום תגובה