יום שבת, 8 באוגוסט 2015

איפה עוד לא הִפְנִימוּ מה? 19.12.08 (383)



בטח שהכי כֵּיף זה להגיד משהו על החרא שאצל אחרים.  אבל זה לא כיף בכלל לכתוב כאן על זה:   יש אחד, עָמוֹס צִפְרוֹני בקיבוץ כפר-עזה. זה בחור יקר שגם כותב סיפורים נוּגִים באתר הקיבוצים. פעם, גם הוא הגיע ליזרעאל לעזור שלא נתפרק.  הוא השאיר פה, להציל אותנו, את זמרה ואת אלי ואת אורן והלך להציל גם את כפר-עזה שכבר נעזבה. עד היום הוא שם.  פעם קראנו שהוא נחלץ גם לעזור להציל עוד איזה קיבוץ בערבה. מתישהו.  אז הוא היה, נראה לנו, דווקא קיבוצניק עם ראש גדול ומאד שיתופי.

בעיתון "קיבוץ" של השבוע שעבר מראיין עודד ליפשיץ את עמוס צפרוני בעניין המצב החברתי  בכפר-עזה, גם בכלל וגם  נוכח משבר הפצמ"רים.  יש שם כתבה גדולה על שני עמודים באמצע (כמו זאת שעשו לחמור ב"דף הירוק" של אותו שבוע).   אנחנו נסתפק כמעט רק בהבאת הנאמר שם מפי עמוס צפרוני ומפי אחד, נועם שטהל, גם כן חבר כפר-עזה.

" הקיבוץ עבר למודל רשת הביטחון וביצע הפרטה עמוקה.....כנראה שבעוד כמה שנים, כשהחברים יזדקנו ויתמעטו יקום בכפר-עזה ישוב קהילתי ולא יהיה כאן קיבוץ. זה לא נורא.  מזמן ויתרנו על האידיאלים הקיבוציים".     תכף לאחר הבשורה הזאת מספרים לכתב "קיבוץ":   "התחלנו את השינוי ברמת מיסוי גבוהה ובהמשך, על פי הסכמה מראש, הקטינו את המיסוי וביטלו בהתאם, תחומי פעילות".

עד כאן ברורה הגשמתה הקלאסית של מִשְׁנַת  ה"קיבוץ המתחדש". 

"יתכן שהשינוי, דווקא משום שהעניק יותר עצמאות לחברים, תרם להעמקת המשבר הניהולי. לפני השינוי היה הניהול יותר ריכוזי ופשוט משום שהחברים משכו את מערכת הניהול לכיוון אחד ברור.  היום החברים מושכים לכיוונים שונים ומנוגדים.  למערכת הניהולית קשה יותר למצוא פתרונות שמקובלים על כולם.   לשינוי היו השלכות גם על משבר הפצמ"רים.    אם לפני השינוי קבוצת משפחות הייתה מחליטה לחיות בחוץ, מעבר לטווח הקסאמים והפצמ"רים, סביר מאד שהקיבוץ השיתופי היה דואג לה, מסייע בדיור, בהסעת חברים לעבודה ובהסעת ילדים למוסדות החינוך.   חלק מהיוצאים לא הִפְנִימוּ את  השינוי וציפו לסיוע מהקיבוץ, שלאכזבתם לא הגיע".  אומר נועם. "הבהרנו להם, אחרי השינוי, שלקהילה אין משאבים למימון סיוע כזה, שגם אינו מתפקידה.  אם אחרי השינוי חברים מחליטים לגור בחוץ, רק הם אחראים להגיע בזמן לעבודה ולהסיע את  ילדיהם".  עד כאן הציטוט מ"הקיבוץ".

ויש פה ,למכביר, חומר למחשבה, גם על בעיותיה של מערכת ניהולית נבוכה נוכח עידן ההפרטה, לא רק בקיבוץ כפר-עזה שליבנו עימם, אלא גם במה שאנחנו, ביזרעאל, אמורים להצביע עליו בקלפי. זה על מה שמכריחים גם אותנו להפנים – את הצפצוף הארוך על ההחלטות ועל לגיטימיות אכיפת ההחלטות בקיבוץ השיתופי.    ולהקוראים ינעם.
                                          בקלנועיות חמורית

                          אמן

אין תגובות:

פרסום תגובה