יום שבת, 8 באוגוסט 2015

פרק בעניין המזרח התיכון. 394



התנצלות: זה שיש לנו כוח בעיניים רק לפעם בשבועיים (אולי) גורם לנעירותינו לאבד קשר עם כל מה ש   "נכון לעכשיו".   אז נא להפוך כמה דפים בחזרה. מי שזוכר את המקור שידלג.

גירסת המקור: עקרב תמים עמד על גדת הנילוס. הוא רצה לעבור לגדה ממול אבל לא ידע איך כי עקרבים לא שוחים.  פתאום הוא ראה צפרדע שוחה להנאתה.  ביקש העקרב מהצפרדע שתעביר אותו אל עבר הנהה.  איך? שאלה היא.  אני אעלה על הגב שלך, ככה.  אמרה הצפרדע, אני עוד לא השתגעתי. אתה תעקוץ אותי ושנינו  נטבע.  אמר העקרב, גם אני לא השתגעתי. למה שאני יעקוץ? אני רק רוצה לעבור את הנהר . זהו.  טןב אמרה הצפרדע, יללה תעלה.   באמצע הנילוס עקץ העקרב את הצפרדע.  אמרה לו: עכשיו שנינו טובעים. למה עשית לי את זה?  אמר  העקרב, פה זה המזרח  התיכון.

גירסת החמור: עקרב עם כיפה לבנה, פאות מתנפנפות וזקן של נערי- גבעות  עמד בטרמפ להתנחבלות רמת -גלעד.  פתאום עצר לו הג'יפ של הסמ"חט.   אפשר להגיע אתכם לרמת-גלעד? שאל העקרב.   אולי ענה לו זה.  אבל אתה זורק אבנים על חיילים. תזרוק גם עלי? אפילו שאני פה להגן עליך מפני הפלשתינים שלא ישחט אותך?   מה פתאום אמר העקרב נער הגבעות, אני רק רןצה שתביא אותי לשם. למה שאני אזרןק עלחך משהו?  כמו שהגיעו קפץ העקרב עם הפאות המתנפנפות מהג'יפ, תפש בלוק והוריד אות  על הראש של הסמ"חט. למה? צרח ההוא לפני שפינו אותו.  כי פה זה המזרח התיכון, צחק העקרב.

גירסת הקלנועית: סמנ"כל עקרב תיפעולי עמד על גדות נהר האי-וודאות וכעס. הוא לא סובל שיבושים בל"וז וגם הזמין הליקופטר שיעביר אותו לצד השני אבל שום דבר. פתאום הבחין בקיבוץ צף במים איכשהו. אמר העקרב הסמנ"כל, נא להעביר אותי לצד השני. הקיבוץ היה עסוק עד מעל לראש בלצוף על פני אי-הוודאות ולא שעה לפקודה הסמכותית.  שמעת או לא!? נבח העקרב.   שמעתי, אמר הקיבוץ. שאני אסחוב אותך או מה?  לא מספיק שרכבת עליי כל השנים?! שצפצפת עליי כל הזמן ? למה שאני אמשיך לשאת אותך על הגב?   תיפעול העקרב הסמנ"כלי זינק בתגובה  על גבו של הקיבוץ והורה לשוט לאיפה שצריך.   באמצע הנהר עקץ את הקיבוץ ככה טוב טוב.   יילל הקיבוץ, עכשיו אנחנו טובעים באי הווראות. למה  עשית לנו את זה?  אמר העקרב: פה זה המזרח התיכון. אני עקרב שיודע גם לשחות.  אתם תטבעו באי -הוודאות. .


כמו המון חברות וחברים יצא לנו להיות בתצוגה של מה שזמר פלד יודעת לעשות.  אנחנו לא רואים כמעט כלום החושך.  אבל נהנינו  מאד מפסל זמני ויפהפה (חבל,חבל) של מין ספירלה, כאילו שחתכו איזה קפיץ של קטר ענקי.   היה שם קיר לבן שהשליכו עליו גושי חימר.  על זה לא ויתרנו והשתתפנו בלהשליך. אנחנו לא יודעים אם גם זה אמנות אן לא.  רק שזה הזכיר לנו איך שהיינו ילדים וזרקנו גושי בוץ על קיר.  זה הרגיז את המבוגרים אבל לננו לא היה איכפת.

                בקלנועיות חמורית
                         אמן.


אין תגובות:

פרסום תגובה