יום שישי, 7 באוגוסט 2015

דֶ בֶּ ש (332)



מה שקורה במשק למעלה, בין האסם (הנטוש) לבין מגדל המים (השורד), זה מהפכת אלוהים.  חפרו שם את כל המגרש מהמפעל עד לכביש לתמוז ומאיפה שהיה המכון קיטור עד למחסנים הכחולים של מייטרוניקס.  במקום החפירה מילאו המון דֶבֶּש ומחלוטה.   להקה מפחידה של הייברים ושופלים ומכבשים מתרוצצת שם כבר כמה ימים ומי שבא סתם להסתכל (החמור) שלש פעמים ביום שם את נפשו בכפו בלי הגזמה.

מה זה דֶבֵּש?   דבש זה מילה ערבית לאבנים גדולות שהמחצבה מכינה לצורך מילוי תחת מבנים וכמובן – כבישים.  פעם, כשעוד היה אצלנו ה"סידור עבודה", על טופס חגיגי של חבר הקבוצות, ושהיה תלוי על לוח המודעות, היו בו רוּבְּרּיקוֹת ריקות לצורך שיבוץ עובדים במשהו שלא חשבו עליו קודם.

אחד המשהואים האלה היה ענף הדבּש.   עבודת הדבּש הייתה שמורה להזדמנויות כשלא היה משהו אחר לעשות או כשהפלחים, האנשים הכי חשובים בסידור עבודה, היו פוקדים לסלק או לסקל אבנים מאיזה חלקה מרושעת במיוחד, ששמה היו סכיני המחרשה או הדיסקוס נשברים כל הזמן.

אז היו לוקחים את ה T.D.9 או את ה H. D.5  או במקרה הרע – את הקטרפילר 22, רותמים למזחלת מקרשים עבים ויורדים למטה.  שם היו מעמיסים כל מיני אבנים וחלוקים גדולים שהיו בשבילנו "דבש" וגוררים את זה לקצה החלקה ופורקים שם.     מי שעבד בדבש זכה להכיר מקרוב את כל הנחשים, החרקים ושאר מיני מרעין בישין, כולל הכרה מקרוב מאד את רמ"ח אבריו, כל עצם מעצמותיו וכל חולייה מחוט שדרתו לחוד (גם החמור). 

בהזדמנות הזאת של מהפכת אלוהים במשק שם למעלה, אנחנו מציצים בתצ"א משנת 1954 בשביל לזהות מה היה שם על המגרש חוץ מהבריכת מים.  הייתה שם דרך עפר מהפתח הדרומי של המחסן תבואות, באלכנוס לכיוון הרפת.  חוץ מזה –  כלום.  כלום. כלום.  תענוג לדעת.

                       בקלנועיות חמורית


                                                אמן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה