יום חמישי, 6 באוגוסט 2015

שבעת אלפים וארבע מאות (295)


יש במדינה איזה שש מאות הרוגי תאונות דרכים בשנה?  כסף קטן.  כמה מאות פיגועים? שמענו כבר. ארבעה מיליון מתחת לשכר המינימום? בִּיג דִיל.   ארבע מאות יזמים חדשים לגידול צאן? ממש מצחיק (לא כל כך). חמישים וארבעה אלף משוגעי פִּינְק פלוֹיד? שיהיה. כל זה כבר לא ממש מרשים את בּוֹלענֵי הסטטיסטיקות  הצצות חדשים לבקרים.

אבל שיש כבר שבעת אלפים וארבע מאות מיליונרים בישראל זה באמת משהו.  זה כל כך הרבה שאפשר ללכת ברחוב ולדעת על בטוח שבאיזה מקום, לא רחוק עומד לו מיליונר וזולל פלאפל  כשההַאמֶר הפרטי חונה מאחורנית.  זה כבר לא מישהם אלמונים בארמונות נעלמים באיזה רובע מיליארדרים מאובטח.   לשבעת אלפים וארבע מאות מיליונרים אין שם מספיק מקום  וברור שהם מתרוצצים בכל חור ועוד מעט יעשו פקק תנועה של מיליונרים.

את החזון המופלא הזה שהתגשם יכול בנימין נתניהו לחרוט על המצבה שלו. הכלכלה שלנו כבר לא כמו של איי הפסחא או האי פִּיטְקֶרְן. עם כזה אחוז מיליונרים לנפש אנחנו כן נגיע למונדיאל המיליונרים וניקח אותו קלי קלות.

מאיפה יש כל כך הרבה?   אפילו מס הכנסה לא יודע.  פרומיל מזה יכולים,למשל, להיות כמה וכמה מבכירי בנק-ישראל עכשיו ולשעבר, אם לחשב במהירות את מספר ימי החופשה שלא ניצלו ושעבורם קיבלו פיצוי מעט בתוך כלל המיליונים של פיצויי הפרישה שזכו לקבל בהתנדבות.  אמרנו מליונרים מתרוצצים בכל חור?  הם גם יוצאים מכל חור.

הנה:   אפילו לנו, קיבוץ שהיה פעם ברשימת התשע-עשרה דפוקים במקום טוב למטה באמצע, יש נציגות מכובדת בצוות המנצח ההוא של בנק ישראל, אוי לאותו כבוד גדול.   חמור מקלנע אחד אפילו חיבר והלחין שירים לכבוד גיבורים כאלה וגם  לזוגתם שתחייה.

ואם על הבנק הזה מדברים אז אם זה לא ייגמר כמו שצריך – בסוף יגיח איזה גשש אמיתי וישרוף את הבנק בלי מערכון ובלי צחוקים.    שופט בית המשפט העליון,מבקר המדינה ופרקליט המדינה מוכרחים לדאוג שיחזירו לשם כל פרוטה, אם רוצים שיאמינו לבנק ישראל שהוא באמת בנק של המדינה ולא בנק של להקת שודדים לאור היום, אפילו שאשתו של הנגיד המכהן הייתה פעם, בבּוּלַאוַויוֹ (זימבאבווה) חניכה של החמור המקלנע הח"מ (לפני ארבעים ושמונה שנים).

ולהחזיר את כל הכסף בשביל שיאמינו למישהו מזכיר לחמור משהו.  רק שכבר לא זוכר בדיוק מה.
                                     
                                      ***********

באג'נדה של מינהל השירותים בק"ק (קהילה קדושה) יזרעאל לא מופיעה יותר שחיית שש וחצי בבוקר בבריכה.  עוד הישג בהתייעלות העסקית במגזרי השירותים ובמגזרי איכות החיים.  נקודה.  אבל ביום ב'  3.7.06  תפש רותם אגמון (זה שטיוכקה היה מכנה אותו "רוֹטֶל") את החמור המקלנע יוצא מן המים אחרי השמונה בריכות שלו כשהוא נוֹעֵר מול גבעת המורה בלי בושה:  "טוב לי! טוב לי! טוב לי!" ככה שלוש פעמים בתוך דקה אחת.  

בחיים לא הצליח אף אחד לתפוש את החמור המקלנע הזה אומר כאלה דברים אפילו בשנה שלמה.   היו שם עוד שתי פַּרַזִיטִיוֹת-בוקר והן תוכלנה להעיד שהוא גם אמר שבשביל שחיית בוקר הוא ישחרר  שבעת אלפים נעירות כאלה מול הגלבוע, אם זה מה שיעזור.

                                      בקלנועיות חמורית

                      אמן.

אין תגובות:

פרסום תגובה