בחייו של חמור יש כל מיני קטעים שהוא פשוט לא מבין. אבל פעם בכמה
שנים או יותר קורה לו להיתקל במשהו
מדהים, כזה שפתאום כזה עושה לו פיצוץ משוגע במוח הקצר שבין האוזניים
הארוכות וגם הזנב מתחיל להתנפנף בפראות ואז אומר החמור לעצמו: "רק עכשיו
הבנתי גם את הקטע ההוא".
בכל כמה חודשים חוזרים ומקרינים בטלביזיה את
"סאטיריקון" של פליני, היצירה הקולנועית הבלתי נשכחת, על פי סיפורי
פטרוניוס מתקופת ה"דקדאנס" של רומא העתיקה. בשבוע שעבר הקרינו. בסוף
הסרט יש סיפור משוגע: משפחה יושבת בין תיבות
של אוצרות חשוקים וחתומים. בתווך מונח
הנפטר שהיה העשיר בעל האוצרות. הוא מוריש
הכול למשפחה אבל בתנאי אחד: עליהם ל א כ ו ל את כולו לפני שפותחים את התיבות ומתחלקים
באוצרות. את זה הם עושים בסרט –
תאווה לעיניים.
לך תדע מאיזו פינה במוח סחב פטרוניוס את הסיפור? ככה עד שקראנו איפה שבין השאר כתוב ש"הותיקים....פרי עמלם יושב בנכסים ולא
בהכנסות" וגומר.
למי שקיבל בדואר ולא קרא – מומלץ לכל מטרה.
*****************
ושוב לא מאמין
החמור למראה אוזניו מִשמע עיניו וזבובי
זנבו: בחיים שלנו לא ראינו כזה מִנְשָר
(מַנִיפֶסְט) כמו שבעלון האחרון – "אל תדאגו". בתוך כל החרא של הפרצוף של המדינה, שנדבק כבר גם
לרוב התנועה הקיבוצית, יוצאים שבעה- עשר
חברה צעירים (רשימה חלקית) ומכריזים קבל עם ועדה ועולם בלי התחכמויות: את וותיקינו לא נפקיר. והחמור נוער לעצמו בשקט: זה מהדברים ששווים את הכל.
בקלנועיות
חמורית
אמן.
נ.ב. עוד מעט,
אולי, מקבלים פה כולם בונוס. איך זה
שהוותיקים עם האלצהיימר, הגיבנת הזאת ששוקלת טונות על גבן של האומללות האלה
שצריכות, נעבעך, לעבוד – לא דורשים שגם את זה יחלקו לפי ותק? שום ציוץ. שום יִלוּל. אם את זה הם לא תופשים אז מה כבר יכול
לעזור להם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה