יום שבת, 1 באוגוסט 2015

בלי להבין בשירה,מי יודע מה. (163)



במכה אחת קראנו, הרגע, את ספר שיריו החדש של יוסי עבאדי.  טוב זה לא התחיל מפני שכמו כולם הצצנו קודם במה שכתוב, מטעם המו"ל, על הכריכה מאחורנית.   שם חטפה לנו העין זאפטה מהפלצנות המקובלת: " עבאדי בודק אפשרות להפעיל תמטיקה ריאליסטית..."  וכולי.  מה בודק? מי בודק? למה בודק? מאיפה בודק?

בשמחה גדולה מאד בא לנו להיווכח שהבֶּפנוֹכוֹ בספר הפוך מהבֶּחצוֹנוֹ.   בזמנו קראנו את ספרו הראשון של יוסי (וגם עזרנו לו להשיג עיצוב עטיפה ממנשקה קדישמן) ומה שהיה לנו אז להגיד ליוסי היה בערך כך:  "אתה יכול לכתוב על כל העולם כמה שאתה רוצה. אנחנו חושבים, לשיטתנו, שהכי מעניין ואותנטי אצלך זה תבנית נוף ילדותך מתל-כביר ומיפו וכדאי להתרכז בזה כמה שיותר".   עד כאן נאומנו ההוא, בלי להבין בשירה יותר מדי.

למקרא השירים מתברר לגמרי שיוסי עבאדי לא ממש קיבל את דעתנו.   הספר "שליח צחור דיוקן" מלא, ממולא ומפתיע בשירה מרתקת על פי מיטב האיכות והפשר של הפואזיה המודרנית, בלי מרכאות ובלי קשקושי "כזה וכאילו".    כ  ל  השירים טובים מאד ומזיזים את הנשמה כמו שצריך משירים.   יוסי רותם להֵיגֶד שלו עולם שלם ומגוון של הקשרים.  זאת לא שירה לוקאלית וקטנה.  זאת שירה בשפה ובמסר אוניברסליים, שירה שמדברת מכל אחד בעולם אל כל אחד.    כמו שצריך בשירים.

בעיקר, וסתם ככה,  נהנינו מאד משני שירים, אחד ספוג הומור "חוש ראייה" (עמ' 69) ואחד קולע בול על אנחנו והפלשתינים, בעמוד האחרון, ללא כותרת.


ק"ק יזרעאל תובב"א:  לא יועיל.  את הכביסה שלנו עושה  משורר אמיתי. 

                      בקלנועיות חמורית

                          אמן.


אין תגובות:

פרסום תגובה