ראשומון שתחילתו חיוב על אוכל של כלבים וסופו זלילת רעל נגד נמלים (165)

לאנטון יש, מה זה, המון צרות צרורות. מי שיושב איתו לאכול בצהריים ובערב (זה אנחנו) – הצרות האלה נִהיות גם שלו, רוצה או לא רוצה.  בשבוע שעבר אנטון הגיע לאכול וכמעט שלא היה יכול, מרוב כעס, חוץ משלאכול את עצמו (מה שלא בטוח שכל כך טעים).  וזה הסיפור בשבעה נאומים קצרים: 

נאום אנטון (א'):  "האֵילוֹן הזה השתגע?! מה פתאום אני הוֹטֵף (חוטף) הִיוּב של 50 שקל על אוכל של כלבים?  כבר עשר שנים אין לי ולא היה לי שום כלב!  הכלב האחרון שלי רדף אחרי כלבה מטומטמת עד לצומת ושמה הוא והכלבה נהיו פיתה-פלאפל מאיזה אוטו-משא עוד לפני שהיה שם רמזור. יללות יש לי אבל גם הָתוּל אין לי.  למה אני צריך לחטוף חיוב דווקא על אוכל לכלבים למה?"

רדופת חרדה לעתיד העולם דהרה הקלנועית לברר מה שאפשר ממי שמסכים לשתף פעולה ושבכלל ישנו ואפילו עונה בטלפון בתגובה לנאום הנ"ל:

נאום אילון (א'):  "מה הוא מבלבל?  הלול חייב את זמרה ב50 שקל במשהו שקוראים לו "לַיְט".  אני צריך גם לדעת איך הם קוראים היום לאוכל של הכלבים?  מה מוכר הכל-בו לחברים דרך הלול?  ביצים?  פליגלעך?  אוכל לכלבים. זהו.  לי יש מספיק פריטים לזהות בשביל לחייב גם בלי הכלבים והאוכל שלהם, במיוחד אחרי שכלב אחד אכל לי, מתישהו, את האצבע.

נאום הלול (לא עונים בסלולרי):   "משפחת ברן קנו אצלנו רעל נגד נמלים.  אין לנו זמן בשביל הצרות של אנטון, בַּיי. אנחנו מגדלים פטמים. לא ביצים בשביל לבלבל.

נאום קרול:  אני לא יודעת כלום.  לי יש מספיק פרגיות בכל-בו. מה פתאום רעל לנמלים בחמישים שקלים מהלול?!  אצלי הרעל הזה עולה ארבע שקל.  אוכל לכלבים ששוקל עשרים קילו חבילה שיקחו בלול.  זה ממתי שאדי עוד אימן את הכלבים לנשוך לפני שהוא אימן את הקיבוץ לנשוך. אני לא יודעת משום רעל נמלים בסיטונות על פי שום תמחיר של הכל-בו.  בַּיי.

נאום אדי: (בצליל מאיים של עכבר שתיכף יוליד הר).... שמוכרים רעל נמלים בלול לא שמעתי.  מזה שמוכרים אוכל של כלבים מהלול – אני לא רוצה לשמוע ואתם לא רוצים לדעת !!!

נאום אנטון (ב'):   אני, מה יש לי להתעצבן כל היום חוץ מלהשתגע מהטעויות בחיובים?!  אני תמיד בודק טוב טוב כל הֶשבּוֹן ותמיד יש טעויות.  אני לא קניתי שום אוכל לכלבים! איך אפשר להגיש לי חשבון על חמישים שקל אוכל לכלבים אם לא קניתי אוכל של כלבים?!  גם כשהיה לי כלב, אני אף פעם לא קניתי לו אוכל.  מה אני אכלתי – הוא אכל. מה אני לא אכלתי – הוא לא אכל.  זהו. בשבילי לקבל חשבון על אוכל לכלבים זה כל הקיבוץ פאשלה אחת גדולה.  למה זה מגיע לי!!!                 

נאום אילון (ב'):  אולי זמרה קנתה רעל נמלים  בתור אוכל של כלבים, ואנטון לא יודע?  עם כזאת הצלחה  בדיאטה, אני לא הייתי מתפלא.                                   

על מה שכתוב לעיל אין שום אחריות של הקלנועיות ושום ערבות של החמוריות.  כל זה בגלל מעלות החום, עומס נכדי הקייץ וירידת מפלס השפיות.

                                בכלביות נמלית,

                   החמור.