יום ראשון, 2 באוגוסט 2015

עַל עָנָן כְּבִיש רָץ עָנָן חֲמוֹר (184)



רשימת הדברים שמזיזים לנו בחיים הולכת ומצטמצמת, כידוע בעולם ההתרגשויות של החמורים המקלנעים.  לעומת זה,  בשבועיים האחרונים יצא לנו לנסוע לנכדים דווקא בכביש 6 הנודע לשמצה בגלל שצריך לשלם  על השימוש, דבר שלא מקובל במקומותינו.  כמו שנכנסנו אליו, שמה מול המחצבה שתכף אחרי כפר-קרע איפה שתמיד פחד אלוהים לחלוף על פניה מחשש משאיות ענקיות שמזלזלות ונוהגות להתנפל על כל מכונית שבורחת מהן, לא חשוב באיזה צד של הכביש,  פתאום, וזה לא לקח שניות, נפלנו לארץ אחרת.

רק עוברים בתוך מנהרה אמיתית שמתחת למחלף וכמו במקל קסמים, אנחנו מוצאים את עצמנו דוהרים בנוף בלתי מוכר איפה שאף פעם לא היינו  אבל שבכל זאת  ואיפשהו הוא פורט לנו על נימה ומזכיר נשכחות.    מה בדיוק פורט לנו על הנימה?    שהכביש ריק.   שאתה יכול לראות כמה קילומטר קדימה במקום כל הזמן לתקוע את העיניים בתוסיק של האוטו שמלפניך. שהכביש ריק ואף על פי שאתה טס גם יותר מה 110 קמ"ש, עוד אפשר להביט סביב וליהנות מהנוף המשגע.

רואים שדות. רואים חלקות ירק. רואים פרדסים, לא הרבה, ככה שנשאר מבט עד לאופק של הדברים. נטו.  רואים גבעות. אין אף סיבוב מסוכן. על פי השלטים אתה יודע שנתניה וכוכב יאיר והרצליה זה רחוק מהכביש הזה ולא רואים שום דבר מהן, תודה לאל.  וככה זה כמעט לאורך כל הדרך, להוציא מחלף קסם שהוֹפּ עברנו! וגמרנו.   באיזה שהוא מקום יש אפילו מנהרה אמיתית שחצבו בשביל לעבור את הרכס מתחתיו.  כמו בסרטים.

וככה ראינו ולגמנו את מראה הארץ מהתענוג המפוקפק של ואדי-ערה עד הכניסה לרמלה מעל יד "נשר" (שפעם הכביש הזה היה לירושלים, בהתחלת המדינה, מוצלח כמו כל ההתחלות).  חשוב למהר ולראות את זה לפני שגם הנוף כביש 6 ייקבר תחת מליון תחנות דלק, LITTLE BOXES  של ישובים קהילתיים, קיוסקים, מזנוני דרכים, קניונים מכל סוג וצורה ומין ושאר סמלי תפארתה של מדינתנו הנִזְבֶּלֶת בפקקי תנועה.

הנוף של כביש 6  הוא  דֶזַ'ווּ, פטה-מורגנה של ארץ ישראל יפה שיותר יפה ממנה  הייתה רק אחת:  פלשתינה (א"י).  ולא יועיל.  אפילו שמי שחושב ככה הוא סתם חמור על קלנועית.

מומלץ בחמוריות נרגשת.  אפילו את האגרה זה שווה. 

                                          
             בקלנועיות חמורית


                 אמן     

אין תגובות:

פרסום תגובה