יום ראשון, 2 באוגוסט 2015

משוגעת מִקְּדּוּמִים וכל מיני . (208)



חוץ ממה שיש במבצע ב"הום סנטר" ואולי על מזל עקרב, אנחנו לא קוראים את מה שמודפס ב"שבעה ימים" של עיתוננו יום ששי.  אלא מה?  בגיליון האחרון צדה העין את השם: דניאלה ווייס.   הגברת הזאתי היא לא עניין בָּטֵל ולא עוּרְבָא פָּרַח ולא מבצע בהום סנטר ולא דנה ספקטור.  לעניות דעתנו, כשיחולק פרס  מטעם ארגון א וֹ פֵּ ק  (כי ישראל כבר לא תהייה) על החרבת מדינת הצלבנים ב',  תזכה בו דניאלה ווייס בגדול כשהיא  משאירה  מאחור גם את גאולה כהן, גם את נַדְיָה מָטָר וגם את מזל היורקת.

אנחנו פה לא במקום המאמר הארוך (שחובה לקרוא) ורק נצביע על שתי נקודות מדברי כלת פרס חורבננו:    א.  המתנחלים אינם מפירי החוק. מי שמפר את החוק הם אלה שרוצים לגרש אותם מאדמת ארץ-ישראל.   ב.  עד שהערבים לא יכירו באַדְנוּת )הֱיוֹת אדון)הבלעדית שלנו (של היהודים) על הארץ – הם יהיו בצרות, אפילו אם זה ייקח עוד 200 שנים.

החוק בהא היידוע על פי דניאלה ווייס הוא כמובן חוק הקב"ה, כפי שהוא באופן אישי מסר לה אותו, ללא עוררין.  העובדה הצנועה שהקב"ה נתן את הארץ לזרעו של אברהם ושגם ישמעאל הוא זרע אברהם והעובדה שלאורך כל התולדות ישבו בארץ עמלקים וכנענים וקינים וגבעונים ופלשתים ושומרונים ויוונים ורומאים ומי לא?  לא נכנסת לראש הנעול של ראש מועצת קדומים.

העובדה שבגלל התעקשותנו לשמר את האדנות על הארץ רק בידינו נגרמו לנו שני חורבנים ושתי גלויות, אחת ל2000 שנה, לא מזיזה לדניאלה. למה? כי אצל הגברת ווייס מצויים גם החוק, גם הצדק וגם החכמה המדינית ארוכת הטווח.

ומי אם לא שמעון פרס הבלתי נלאה ש"פישר" בין ממשלת רבין הראשונה לבין המתנחלים בסבסטיה ובכך נתן להם דריסת רגל בשטחים הכבושים? 

על כן, כל חייל מחסומים מסכן שמתעלל בפלשתיני או בפלשתינית יכול להירגע בלי להתחרט:  דניאלה ווייס  בכבודה ובעצמה אמרה שכל זמן שלא יכירו באדנותנו – הערבים בצרות ואנחנו בשלנו, שהוא שלנו ושלנו ושלנו עד סוף כל הדורות וקץ כל התקוות.
                              
כל הנ"ל הוא, כמובן, דעתנו האישית בלבד ולחלוטין, לא הצהרה משותפת לכלל יזרעאל או לכלל קוראי העלון או לאיזה שהוא כלל בכלל.
                                       *********

אנחנו, כידוע, עם אוטו פרטי ובלי כל בעייתיות סידור הרכב המשותף.  פעם בשנה אנחנו נזקקים לסידור רכב בשביל אוטו גדול להסעת נכדים, שזה לפעמים יותר מחמישה איש ברכב.    בדחילו ורחימו טילפנה אשתנו לסטיב וביקשה רחמנות וגם רכב גדול לשבת, מחרתיים.   כידוע אין חיה כזאת במציאות היזרעאלית, להזמין יומיים  קודם ולחשוב שיש סיכוי.   לחמור היה ברור שלא נקבל וחוץ מזה אם נקבל אז זה יהיה רכב דפוק, מלוכלך,מוזנח וגם יקחו לנו אותו בלי רשות וכל הצרות הידועות.

לנסיעה  לחנוכת דירתו החדשה של בננו (שמשם נביא המון נכדים) קיבלנו אוטו שקוראים לו סיטרואן ג'מפי.   אחרי ששתי משפחות השתמשו בו בסוף השבוע, זה היה אוטו נקי מאד, בלי ניירות, בלי לכלוך, בלי צחנת  עשן שנספג בריפוד ובלי ניחוח כלבים וקיא זאטוטים –   אוטו חדש, מצויין ועושה טוב על הנשמה.  

חוץ מתודה רבה מאד לסטיב, תודה רבה למי שנסע בו קודם.  הלוואי שזה מה שקורה פה ברכב בכלל.

                                   **********

ומה שסיפר אחינו הפרופסור מבריכת האוניברסיטה (שירשה את בריכת גורדון): בין השוחים הקבועים מגיע גם ישראל גוריון, הדוּדָא  שנשאר משני הדודאים.  הבחור כבר בדרך לשבעים אבל נראה כמו חתיך בן חמישים והוא עדיין מופיע בהצלחה.  בסוף אחת ההופעות, כך סיפר, ניגשה אליו צעירה בת שש-עשרה והפצירה בו לחתום לה.     מול הפְרֵיכָה החתיכה הסמיק ישראל גוריון ולא הבין מה לצעירה כמוה ולו והוא שאל אותה:  תשמעי ילדה, את בכלל מסוגלת לדעת מי אני?  אמרה לו הצעירה, בטח!  אתה ישראל גוריון מהדודאים!  איזה מזל שאני תופשת אותך! הסבתא שלי מתה שתעניק לה סוף סוף  חתימה!


                                      בקלנועיות חמורית


                      אמן.

אין תגובות:

פרסום תגובה