מה שהולך עכשיו בפוליטיקה הוא לא רק מצחיק. הוא גם מפחיד. עם ישראל שחי בארצו נחשב למעוז של דמוקרטיה
במזרח התיכון, כך בעיני העולם. העיניים שלנו לא מצליחות לראות איפה כאן
בדיוק הדמוקרטיה. אנחנו חשבנו למשל,שדוגמה
לדמוקרטיה זה אנגליה (שהיא בכלל מונרכיה).
שם יש בחירות וצד א' מנצח ותופש את השלטון ועושה שם מה שהוא רוצה. צד ב' הולך לאופוזיציה ומשתדל לשתוק ולהסתדר עם המציאות המרה, עד
לבחירות הבאות. זהו.
אצלנו נבחרים מאה ועשרים אנשים לכנסת. לא חשוב למה הם השתייכו לפני הבחירות – ליכוד,
עבודה, שינוי, ש"ס וכולי. מאותו רגע
שהם בכנסת הם עושים כל מאמץ לפלג ולהרוס כל גוף פוליטי כך שאי אפשר לעשות כלום אם
לא ממלאים אחר דרישותיו האגואיסטיות של כל ח"כ. זה מאה ועשרים כפול מיליארד דרישות, כולל צרורו
הפרטי של הח"כ. בליכוד – כולם נגד
כולם. בעבודה – כולם נגד כולם. בשינוי –
כולם פריצקי כולם. בש"ס – כולם דרעי
כולם – עם הרבה ציניות, הרבה שנאת חינם והרבה טמטום וקוצר ראות.
מהתולדות אי אפשר, כנראה, ללמוד כלום. רק שלפעמים כזה מצב מוליד מהפכה, שפך-דם ועלייתו
של דיקטטור שעושה סדר ומחסל טוטאל את החירויות.
זה מה שמפחיד.
*********
ביום ראשון השבוע היינו בכנס להקות זמר במועדון של
יזרעאל. כרגיל, ישבנו על ספסל הקלנועית
בחוץ אחרי הזכוכית. גם שמענו לא רע וגם
יכולנו להדליק את המקטרת בלי נזיפות.
היה פשוט תענוג. באמצע עולם משוגע
של פיגועים, תאונות,שחיתות ומה לא,
מתאספים אנשים ( ובעיקר נשים) לשיר את שירי ארץ ישראל היפה, להנאתם ולהנאת
השומעים.
שמחנו לפגוש את זעירא, את וילנסקי, את נעמי שמר, את סשה
ארגוב ונדמה לנו שגם את סמבורסקי ואחרים. והעיקר: כששרים
אותם בשקט וברגש ו ב
ל י הצטעצעויות של עיבוד מחוכמן כזה שאף
אחד עוד לא שמע.
תענוג של ערב.
הבלחת גחלילית של מה שיכולנו להיות
פה, בלי קפיטליזם חזירי ובלי מוסיקת טראנס.
********
אחינו הקטן הביא לנו ספר במתנה לכבוד הביקור שעשו הוא
ואשתו בשביל לבדוק שאנחנו בסדר כשאשתנו נסעה לשבועיים לספרד. שם הספר הוא
"אדום שחור צהוב" מאת חיים ברעם. אפשר לתמצת את העניין במשפט אחד: "החיים
על פי תיעוב בי"תר ירושלים". אבל
אי אפשר לתמצת וצריך לקרוא את כל הכתוב שם כי זה אוצר בלום של פנינות נוסטלגיה מירושלים
של מפא"י של אמצע המאה שעברה עם המון שמות ואירועים שמוכרים אפילו לנו,
אישית והכל מבעד לשיגעון הכדורגל
בי.מ.ק.א.
על פי כמה אי-דיוקים בתופעות ובשמות,(פצ'ה במקום פצ'י או
מה בדיוק המלים שאפרים די-זהב (גולדשטין) שר ב"שבוע טוב וכיו"ב)
צ"ל שיש בספר עוד כמה שיבושים היסטוריים.
זה לא פוגע אף כמלוא הנימה בעשרו, באיכותו ובחשיבותו של הספר כתיאור אותנטי
ועסיסי של המעבר מ"יישוב " למדינה
בירושלים שלא כולה זהב אבל כולה מרתקת.
מומלץ מאד לקרוא. אנחנו עשינו את
זה בשתי מכות צפופות. ועל השפע שיש שם מעולם
הכדורגל עוד בכלל לא דיברנו.
חיים ברעם הוא אחיו של עוזי ברעם (גרעין הגליל) שהיה
משכבת החניכים שלנו בתנועה המאוחדת. גם
חיים הזה היה בתנועה. המדריכים שלו היו
בין השאר, פצ'י, מוקי צור ובילו מישורי. על פי עדותו של הסופר – הם לא הצליחו לעשות
ממנו ציוני-סוציאליסט ומגשים. גם אבא שלו
– משה ברעם, מלך ירושלים של אז, לא
הצליח. מה לעשות?
********
תזכורת מלבבת: מישהו שם לנו בתא דואר את המאמר מ"הארץ"
על "EVERYMAN".
זה מישהו שהיה ב"מישהו"?
מישהו שקרא את "משהו על מישהו"?
בכל אופן תודה רבה, רבה.
בקלנועיות חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה