פעם פעם היו לבננו אחאב, כשהיה קטן, בּוּלקאלאך על החלק
העליון של כף היד. זה לא מי יודע מה אבל
קצת מרגיז את האמא שלו. לכן נשלחנו לקופת-חולים "עומר" לרופא עור לברר,
לסדר ולגמור עם זה. מישהו אירגן לנו תור
לאיזה רופא רוסי זקן שמגיע לעפולה רק פעם בכמה חודשים ובכלל לא מדבר עברית. רק קצת אידיש והרבה רוסית.
כשהצלחנו להיכנס אחרי כמה שעות בתור, מצאנו איש מבוגר
שנראה כמו הגיע מהמאה התשע-עשרה. הוא
הציץ בכף היד של הילד, בדק, מישש, גירד והסביר למתורגמנית שהייתה שם להגיד לנו ככה: תלכו בחוץ ותמצאו עץ תאנה. תקטפו עלה. מהעלה נוזל מין חלב תאנים כזה. תטפטפו על הבולקאלאך שלש טיפות, ככה במשך שבוע
ויהיה בסדר.
חזרנו למשק לחפש
עץ תאנה. אז לא היו כאן כל כך הרבה עצים
בכלל ואם היו –הם היו נמוכים וגם לא מצאנו תאנה.
שאלנו את זיוה טלטש אם היא יודעת איפה יש פה עץ תאנה לרפואה. היא סיפרה לנו שעל-יד המרפאת-שיניים (של אז)
יש. זה בין הבאסין הראשון לשני, בדרך אל
הכניסה למרפאה (הכניסה שפעם הייתה מצד מזרח)
שעכשיו יש גם שם
מדרגות אל שׁוּמָקוֹם.
מיהרנו אל העץ הגואל, ביקרנו אצלו יום אחרי יום במשך
שבוע עם הילד ביד והבולקאלאך נעלמו חבל על הזמן.
אחרי כמה שנים היינו מרכז בניין והצטרכנו לעשות מדרכה מלמטה שם אל המרפאה,
שלא יתייגעו להקיף כל כך הרבה בלהגיע למרפאה מכיוון המטבח. בדרך עמד העץ תאנה הזה ולא נתן למדרכה
לעבור. לנו ,כמובן היה סנטימנט לתאנה הזאת.
אז עשינו מין עיגול מדרכה סביב העץ וזה
יצא כמו בייגאלע. אחר כך נעלם העץ , לא
ידוע איך ולמה, אבל הבייגאלע דווקא נשאר – אתגר למקלנעים
שאוהבים חאראקות.
במסגרת שיפור הבאסין השני לצורך הנהלת התאגיד ולצורך
הצרכים של חתולי העולם, יצקו עכשיו מדרכה
שמתחברת למדרכה של הבייגאלע. בהזדמנות זאת
סתמו גם את החור של הבייגאלע ומהכל נשאר סיפור שרק חמורים זוכרים.
בקלנועיות חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה