ברשימה 229 על גדוד העבודה טרחנו להדגיש כי קראנו את כל הספר "עלילות גדוד
העבודה", בלי לוותר על פסיק ושלפני
חמישים שנים גם הספקנו לפגוש כמה מהאנשים
האלה. לא דייקנו. לפני ארבעים ושש שנים היינו שליחים לנוער
ברודזיה (היום זימבאבווה) . אחת לשבוע היינו מקבלים בדואר את עיתון
"דבר" וגם את השבועון של מפא"י "הפועל הצעיר". שם בחו"ל, היה לנו זמן לקרוא אפילו את
השבועון הזה, אף על פי שכל פועליו וקוראיו
היו כבר אז בני שבעים ומעלה.
תוך כדי עיון בשבועון הנ"ל, קלטו עינינו רשימה
שמישהו כתב מזכרונותיו בגולת רוסיה.
הרשימה התחילה בערך כך: "בשנת
1917 הגיע לעיירה החבר שמואל גאטס. הוא הלהיב את כל הנוער היהודי במטרה לעלות לארץ
ישראל...." השם שמואל גאטס (זה
באידיש ומהגים אותו "גוֹטְס")
היה מוכר לנו דווקא מבּוּלַאוַויוֹ, שם שהינו אותו זמן.
תהינו אם מדובר באותו אדם. זהו מבולאוויו
היה ענק כמעט שני מטר גובה. היה לו סנטר כפול ועיניים חודרות. הוא היה כבן
שבעים. הוא דיבר רק אידיש ולא ידע לבטא את
עצמו באנגלית. הוא גר בבית די עלוב במרכז
העיר עם אשתו שאמרו עליה שהיא קומוניסטית (איכס). לא היו להם ילדים. הוא היה נשיא
מפלגת "פועלי ציון", שזה במציאות של רודזיה הלבנה היה די בדיחה כי לא
היה שם שום פועל ציוני.
פעם שמענו אותו נושא דברים בכנס הפדרציה הציונית. הוא נאם באידיש בלהט רב אבל רק מעטים הבינו על
מה הוא מתרגש. הוא חזר שם והכריז שהציונים
בְּבּוּלַאוַויוֹ זה לא זה ושכל חברי ההנהגה יתפטרו. היו"ר של הכנס, מיסטר סַרִיף, תירגם את הנאום של מחצית השעה באידיש לשלשה משפטים קצרים באנגלית
קולוניאלית. הנוכחים הסתירו גיחוך.
בלילות שבת בבית הכנסת, היינו יושבים על ידו. פעם שכחנו
ללבוש טלית. אף אחד לא הראה שמשהו לא בסדר אבל שמואל גאטס לא ביזבז שנייה, שלף
איזה טלית וזרק אותה על כתפינו, אוי לאותה
בושה.
אחרי שקראנו אז ב"הפועל הצעיר" מה שקראנו,
ביררנו היכן אפשר למצוא אותו. הוא ישב
במין לשכה פרטית בתוך משרד גדול של "בילדינג סוֹסַיֵיטִי" (משהו כמו
אגודת חיסכון לשיכון ומשכנתא) ונדמה לנו שמכר שם ביטוחים למשהו. הוא
לא זיהה אותנו. באנגלית עלובה ובאידיש רצוצה הצגנו את עצמנו. שלפנו את השבועון עם השם שלו מסומן באדום
ושאלנו אם פה מדובר עליו. הוא לא הצליח לראות
מה זה כי לא היו לו משקפיים מתאימים.
הצענו לתרגם לאידיש תוך כדי קריאה.
כמו שהתחלנו, הוא אמר בעברית של רוסים: "תקרא לי בעברית, אני מבין מה אתה אומר". קראנו באוזניו את כל הרשימה, לאט ובהיגוי
ברור. כשהרמנו את עינינו מהעיתון, ראינו שהיהודי
הענק ממרר בבכי. אחרי שתיקה ואחרי שמסרנו
לו את המיסמך, הוא פלט באידיש: "איך בין פארברענט (אני שרוף). ממה שהוסיף באידיש הבנו שבגלל נסיבות
משפחתיות-כלכליות הוא הגיע לדרום-אפריקה ונתקע שם. זהו.
תוך כדי עיון חוזר ב"עלילות גדוד העבודה",
נתקלנו, בפרקים על טרומפלדור, בשתי רשימות:
"טרומפלדור מארגן את ההגנה העצמית בפטרוגרד", עמ' 73
ו"בתנועת החלוץ בפטרוגרד,לאחר מהפכת קרנסקי ואירגון הועידה הראשונה של
ג.ח.ל.ו.ץ", עמ' 78.
כשקראנו את הספר לראשונה, פספסנו לגמרי את מי שחתום על
הרשימות – ש. גוֹץ. אולי בגלל הכתיב
שמסיט את המובן ל"גוּץ" או משהו כזה.
עכשיו, כשנתקלנו טוב טוב בשם הכותב, הלם במוחנו השם שמואל גאטס ולא
יועיל.
האיש ההוא סיפר אז שיש לו אח או בן משפחה בתל-יוסף ושמו
אליעזר כנעני. אנחנו שמענו עליו וגם הכרנו כבר לפני חמישים ושלוש שנים את גדעון
כנעני איש הצאן. מיהרנו לברר אצל רוחלה
קורן, הנציגה שלנו מתל-יוסף, אם יש גדעון כנעני בחיים. היא אמרה שיש ואז הרמנו אליו טלפון. גדעון כנעני הפנסיונר, השיב בלבביות ואישר שהוא
יודע מי זה שמואל גאטס מרודזיה. הוא לא הדוד שלו אלא משהו כמו בן דוד מצד הסבא. וזה הוא שכתב את הרשימות על תקופת טרומפלדור
והחלוץ מפני שהוא, שמואל גאטס, היה מחבריו הכי קרובים של יוסף טרומפלדור בתקופה
ההיא.
בין השאר סיפרנו לגדעון כנעני שאנחנו (החמורים) היינו בתל-יוסף בזמן הפילוג כעזרה מטעם
התנועה. הוא לא מיצמץ ואמר שהוא זוכר טוב
את מנשה קדישמן שהיה בין החברה האלה.
נוכחנו שהאיש זוכר לא רע. בתחילת
הרשימה ציטטנו שבתחילת דרכנו הקיבוצית עוד פגשנו
כמה מהנפילים ההם של גדוד העבודה.
עכשיו הסתבר שפגשנו כאלה לא רק בארץ ישראל, ושברגע הפגישה לא ידענו ולא
תפשנו שאנחנו מדברים עם נפיל אמיתי. איזה
פִיספוּס.
בקלנועיות
חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה