נָעַרנוּ בענייני קַרַקוֹזִים מהשוטף אצלנו וגם על שמואל
גוֹטְס החבר של טרומפלדור מלפני תשעים שנים וכמו כולם אנחנו עדיין בעיכול ה"עדכון קריטריונים למעבר ברמת דיור"
שזאת המלחמה החוזרת על עצמה בין ד"צ לד"צ (דור צעיר מכאן לדור צעיר משם).
לנו בא לוותר על נעירה בעניין הזה. אז למען השפיות אנחנו תופשים שלוּק אויר בענייני
תיאטרון ואולי גם בענייני מין של ספרות.
ההצגה האחרונה שראינו בהיכל התרבות בעפולה הייתה:
"כולם רוצים להוליווד". בהפסקה כשמיהרנו
לפִּיפִּי ופַּיְפְּ ראינו כמה מהקהל פורשים
הביתה בטענה של "מה זה? איך בוחרים
פה את ההצגות למנויים?!" לעומת זה, בסוף ההצגה מחא כל הקהל כפיים בתשואות ארוכות לשחקנים וגם אנחנו מחאנו הרבה כפיים,
מה שלא קורה כל כך הרבה פעמים כי אנחנו כידוע "מבינים בתיאטרון".
לא יועיל: ההצגה
הזאת של תיאטרון "גשר" היא פיוט תיאטרוני לעילא ולעילא, מבוצעת על ידי
שחקנים מן המיטב שיש. במשך שעתיים נישא
הצופה הרחק, אל אחד מהאיים שכוחי האל של אירלנד, בו חיה אוכלוסיה מעטה שגם היא
שכוחת אל. אולי בגלל זה שהאל שכח אותם אז
צומחים שם טיפוסים קצת משונים ומנהגים עוד יותר משונים ואולי גם מוסר קצת שונה ממה
שאנחנו רגילים.
דווקא זה מניב, מעטו של
אירי אחד, מרטין מק'דונה, מחזה מרתק עם סיפור אומלל ומסמר שיער בסופו. מומלץ מאד לאוהבי תיאטרון ויופי בכלל. מומלץ מאד למי שחושב שמחזה ושחקנים והצגה זה מה
קוראים לו "דרמה" ברוב הסרטים שיש בטלביזיה ר"ל.
*************
התור בספרייה
ל"צופן דה-וינצ'י" ארוך כמו הגלות.
בכל אופן, למי שמחכה לקרוא את הלהיט, יש לנו לנעור כמה הערות: בתור סתם "בלש" זה מותחן מתוח על
המתח. בזה הוא לא שונה מעוד כמה שקראנו ו\או
ראינו כשעשו מהם סרט. חוץ מהסיפור המפולפל
כשלעצמו משתמש הסופר דן בראון במה שהנחילו לו בשפע מחברי מותחנים כמו אליסטר מקלין
ואיאן פלמינג. למשל: מה שלא יהיה הסיפור, הוא מתרחש תוך שעות
ספורות, סימולטנית בכמה מקומות בזמן דחוס.
אין לגיבורים אפילו רגע אחד, לא לאכול,לא ללכת לשירותים ולא שום דבר – רק
לרדוף ולברוח באקשן צפוף. זה ( מה שאריסטו כינה "אחדות הזמן"
אחרי שהוא ראה את "המלך אדיפוס" של סופוקלס) ועוד כמה טריקים עושים את
העבודה.
רק מה? הספר מתיימר
להיות גם מחקר מרעיש בענייני כתות מסתורין ומאגיה שתמיד היו עסקו הבלעדי של
אינדיאנה ג'ונס ידידנו. הרעיון הזה לקוח דווקא מספר אחר: "שֵׁם הִוֶרֶד" מאת אומברטו
אקו. אבל שם ,לשם שינוי, נוסף לדמונולוגיה
של ימי הביניים וסתם סיפור רציחות עשוי היטב, מכניס הפרופסור להיסטוריה, אומברטו
אקו, לקורא דרך הטוסיק גם מנה ראוייה להתכבד של תולדות הנצרות של התקופה באירופה,
פרק מאלף בתולדות האנושות.
יותר מועיל ויותר אותנטי מצופן דה-וינצ'י.
***************
ואחד לסיום:
כְּמוֹ רוּחַ
מֵּעַיִם
בְּפַּיְלָה שֶׁל מַּיִם
צָנְחוּ קַרְטּוֹנַיִם
שֶׁל זוּג דוֹלְפִינַיִם
לָשֶׁבֶת בִּשְׁנַיִם
לְעֵין הַשָּׁמַיִם
יוֹתֵר מִיּוֹמַיִם.
דַוְקָא עַל הַפַּרְגוֹלָה שֶׁל
הַחֲדַר-אֹכֶל.
כּמוֹ מֵיצַב עַכְשָׁוִי.
בקלנועיות חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה