יום שני, 3 באוגוסט 2015

לְעַמִּיקָם שלום ולהתראות (246)


כאן  רצופים דברים לא מצחיקים שגם הרלוואנטיות שלהם ליזרעאל העכשווית שנויה במחלוקת קורעת לב.  אנחנו מעזים לתפוש עבורם מקום בעלון רק מפני שלנו באופן מאד אישי זה איכפת נורא.

פעם, לפני שנת 1962, שהיא מין תהום חוצצת בין מעט שנשארו פה לבין הרבה שעזבו אותנו לדַמֵם לאורך שנים,  היה ביזרעאל בחורצ'יק ושמו עמיקם יעקבי.   זה היה אורגינל מלא חִיוּת, עליצות, אהבת הבריות, הגיון פשוט ופֶה שלא דופק חשבון על שום דבר.

בעזרת פטריציה חפרנו  בארכיון כמה עלונים משנות 1958 – 1959. בחמשת העלונים שהצלחנו למצוא,  בין מס'32 למס' 42 מצאנו בקלות לא פחות מארבע-עשרה איזכורים על העמיקם הזה והנה כמה אחדים:

1.  ברשימה על פוטבול ועל החַבּוּרוֹת אצל חצי מהמשק, בעלון 32 ,הוא מופיע פעמיים, בעיקר כשבמשחק של "הפועל דשא" לשעבר לבין "נערי הגליל" הוא צועק: "אני לבד!   איפה הַבֶּקִים?!  אני ראשון בפאול ובהֶנְס ובפנדל!!! וכולי".

2.  בעלון  35 תחת הכותרת "תעמולת בחירות" הוא מצוטט כמי שמכריז: "תנו לי להיות מרכז משק ואני ממלא את המתבן בוופלים ואת הבריכה במיץ".

3.  וגם:  "כשהחברה שתלו את המשתלה בפרדס, כולם מרוחים בבוץ כמו ג'מוסים, אמר עמיקם בנימה עגומה ומוכיחה:  במַגְדִיאֵל לא שתלו פרדסים בשבת ושמה, ברוך השם, יש גם כן פרדסים".

4.  וגם באותו עלון:  "עוד ביום כיפור טרח עמיקם טרחה  נוראה לארגן מניינים של חוזרים בתשובה ולספק תשמישי קדושה במספר הדרוש, שהכול ידפוק. אבל בסוף, כמו תמיד, לא נשאר לו מקום להתפלל בעצמו.  במשך כל יום כיפור הוא היה סתם רעב כמו כלב."

5.   ובעלון 37:  " כשהחברה עלו לארמון הורדוס במצדה מדרך הסוללה, התעקש קִיקוֹ לטעון שהשביל הנורא הזה שימש אפילו לחמורים נושאי מים. מפה לשם היה שם מקום אחד כזה שאיציק אמר לאט וברור: פה עברו רק חמורים קטנים מאד.     עמיקם שהסתכל על כל זה בכלל מלמטה אמר באותו עניין: לפני 2000 שנה הלכו פה חמורים, וגם עכשיו".

6.  ובאותו העלון:  "כשהגענו עם הפורד לפתח המכתש הקטן בקטע הפריצה ניגש אלינו איש עם כובע של כורים ופְּלַיֶיר חבלנים ושאל בחרי-אף: איך באתם הנה ומי זה הנהג?!?!    אמרו לו הנה זהו. כמו שהוא ראה את עמיקם יוצא מהקבינה, אמר:   טוב, טוב,  אולי תזיז בבקשה את האוטו מהדרך?"

7.  וגם,  מאגדות קניית הרהיטים:   "הם ניגשו לחנות אחת.  בהתחלה נכנס אליהו לקנות את שלו.  המוכר הזדעזע קלות אך ליבו נמלא גאווה על הנוער שלנו שיושב בַּסְפָר.   אחר כך נכנס טיוכקה לבדוק את החשבון שהמוכר לא ירמה אף אחד.   המוכר נשם עמוקות.   אחר כך בא עמיקם בשביל להתעניין למה זה לוקח כל כך הרבה זמן.  אחר כך הם נתנו למוכר כוס מים."

8.  וגם:  "את עמיקם אי אפשר להדהים בשום פלא.  אפילו אחרי שטיפס על שביל הנחש ואחרי שסיפרו לו את כל האגדות הנוראות אודות מצדה הוא הפטיר בחמלה: אדמונד הילארי היה עולה פה מכל צד כמו בטיילת."

9.  וגם (בעלון 35 ) "החברה שותים תה של קיבוץ ב6 בבוקר. מישהו: עמיקם! מי עובד איתנו היום בן-ירק?    עמיקם: זהו שבא אתמול ממכון וויצמן.  אצלנו הוא עובד בלהוציא קישואים."

10.  וגם זה:  איך שֶׁאַרְבֶּה עבר לנו מעל לפרדס והמספוא תפשו כולם את כל הפחים והמקלות שיש במשק וגם את הפורד ונסעו לשטח ועשו שם רעש נוראי.  מה שנכון – חלק מהארבה נפל על הארץ. אבל זה היה מרוב צחוק כי רק אחר כך נודע שדני עוד אמר קודם שהארבה הוא חֵרֵש.     בכל אופן, בזירת הקרבות של עמיקם, נמי,רפי ואמן – אז כל מי שנפל על הארץ מצחוק או לא מצחוק נדרס בשיטתיות.

11.                     ומעלון 41  (כשכבר היינו ברודזיה) בין שלל מכתבי אָמֵן לשלומית:    "...ברצוני לערוך התכתבות עם המשק על גלגל של טייפ.  אני יודע שכאשר אשמע את קולו של עמיקם – אני אבכה."

אתמול, שניים במאי 2005, כ"ג  ניסן תשס"ה, היינו, יחד עם זיוה ויהודה ומיריק בהלווייתו של עמיקם.  קצת רחוק בזמן (עזב אולי לפני 44 שנים) ועכשיו גם קצת רחוק מהמקום (טבריה).  אבל לא יועיל. הוא היה ונשאר חבר אמיתי, מלא חיוניות, בעל לב פתוח עם מלוא החופניים עליצות קורנת.   הליצנים המרושעים של הכשרת תל-גזר ניסו, בויכוחים איתו,  לסתום לו תמיד את הפה  בזה שהוא בכלל הגיע ממַגְדִיאֵל  להכשרה עם פתק מהלשכה או מהנוער העובד ולא מביה"ס חקלאי כמו כולם.

זה אף פעם לא הזיז לו.  עם הגיון פשוט ובריא, עם קול רועם, עם הרבה אהבת חיים ומסירות כנה הוא כבש את לב כולם.           והוא באמת היה בחור זהב.  אַ לֶעבּעדִיקָע חַיֶיע.         ועכשיו ז"ל.      יהי זכרו ברוך.

וחידש לנו דני הרפז, על ארוחת הבוקר, עוד משהו ממיתוסֵי עמיקם:    "עמיקם ואני (כך דני) היינו יושבים אחרי העבודה על המדרגות בקוטג'ים ומחכים שהבוילר נפט יחמם מים בשביל המקלחת.  אני תמיד הייתי מתלונן שהבּוֹילֶר מֶסֶרְשְמִיט הזה הוא איטי מדי.   עמיקם דווקא היה אומר שבּוֹילֶר איטי מתאים לו מאד מפני שעד שזה מתחמם יש לו זמן לחלוץ נעלי עבודה ולגרד באצבעות הרגליים כמה שהוא רוצה."

וכך חולפת לה תהילת עולם.


                                 בקלנועיות חמורית נוּגָה
                                               

                                                          אמן.

אין תגובות:

פרסום תגובה