יום שני, 3 באוגוסט 2015

פסח כשר למהדרין עם קצת חמץ (245)


3.6.73 :    ".....ב9.00 לא נעדר איש..... כולם פה.  רובם הגיעו לפני המועד.   מאד לא מתאים ליזרעאל. זה לא מדויק.  תמיד יש בנו איזה שד טוב שמקפיץ פה את כולם כשיש משהו אמיתי כאתגר.  למשל-  כל החגים הגדולים שעשינו.  מה יש?  לפחות אפשר ליהנות קצת אפילו מזה.  בעצם לא רק בחגים.  גם במלחמת ששת הימים וסיני.  גם במגפת השפעת שכולם חלו והשאר טיפלו בכולם במשך כמה ימים ועבדו כמו חמורים בלי להוציא מלה.

תן לבנאדם משהו אמיתי להתגבר עליו ולא תאמין למה שהוא מסוגל."

זה ציטוט מ"משהו על מישהו" עמ' 119 בקשר לחזרה הכללית הראשונה. הציטוט קפץ לנו מהזכרון כשקילנענו לראות מה שלום אשתנו שהלכה להשתתף בעזרה לעריכת הסדר בשבת בבוקר .    בדרך כלל הקריאה למתנדבים לבוא לעזור מסתיימת בכמה פרייארים קבועים ולא נעים אבל זה כך.   כשנכנסנו לחדר האוכל מצאנו שם עשרות חברות וחברים דחוסים ומתרוצצים כמו דבורים בכוורת בין שולחנות הסדר, לדאוג שלא יחסרו שום כוסית ושום מפית ושום כפית.  זה גם הזכיר לנו את מה שתמיד הטפנו לו בענייני הצגות בחגים:   "יותר חשוב המאמץ בחזרות מאשר ההופעה עצמה."

אהבנו לראות ולשמוע איך שפתאום היה צריך להזיז שולחן ארוך וערוך כבר, לצד השני של החדר-אוכל.   עשרים סַפָּנוֹת וְסַפָּנֵי ווֹלְגָה נרתמו למאמץ ולשירת "היי  אוּכְנְיֶים" ו"היי דוּבִּינוּשְׁקָה" הוא זז בשלום ובשמחה.  פשוט תענוג לחוות. ונא לחזור ולקרוא את הציטטה שלעיל.

                                      ***********

הקישוטים והציורים של מיקי עושים לנו תמיד טוב על הנשמה ועל הפסח. אולי כבר כתבנו את זה:  בציור הגדול למעלה, שֵׁנִי מימין יש איש.  אנחנו משוכנעים שזה החמור ששימש לה מודל להעווייה המעניינת שהוא עושה.

                                      ***********

בשבוע שעבר הזעיק שדרן רדיו את מיודענו הרב רביץ מ"דגל התורה" לראיון באוזני כל ישראל:   אמר לו השדרן, רבי, מה פתאום יצאת נגד התכנית הכלכלית של ביבי? הלא אתם בקואליציה?   השיב לו הרב רביץ:  אני בעד התכנית הכלכלית.  אלא מה?  עושים אותה יותר מדי מהר.  בחפזון מוגזם.  זה מפיל מאות אלפים לשפל המדרגה.  צריך לתכנן על יותר זמן. לא שנתיים אלא ארבע שנים.   והא לך דוגמה:  כשיצאנו ממצרים היה חפזון גדול מאד.   בגלל זה אנחנו צריכים לאכול את המצות האלה עד עצם היום הזה.

השדרן בלם פרץ צחוק וגם תפס שיתוק.   מה יש לדבר?  חוש הומור יהודי כמו של בשביס זינגר עם הבדיחות העסיסיות בהצגה "הנאהבים והנעימים" ואחת לדוגמה:   שלשה בחורי ישיבה מפנטזים בצוותא.  אומר האחד, אה.... הלוואי והייתי שוכב עכשיו לצד משה רבנו.  אומר השני,  אה....  הלוואי והייתי שוכב עכשיו ליד הרמ"בם.  אומר השלישי, אה.... הלוואי והייתי שוכב עכשיו על יד הרבנית מקוּצק.   נבהלו השניים האחרים ואמרו לו ששש!!! הלא הרבנית עדיין חיה ?!  אמר הוא: ומה אני?  מת?

                                      *************

אחרי שהנוי חיסלו את ג'ונגל השיחים בין החד"א צריף לבין הגונג ההיסטורי, נחשף כידוע, מין קיר מאבני בַּרְזֶלֶת שהיה קבור שם כל השנים.   המון חברים מיהרו אל המומחה לעתיקות (החמור) לשאול מה זה צריך להיות.   האמת?  לא זכרנו בדיוק מה זה.   הלכנו לדני הרפז.  גם הוא לא זוכר מה ומתי עשו את זה.  תפשנו את בני טויז ושאלנו מתי הגיע למשק ואולי הוא יודע מה.

בני ירה מיד:  את זה עשה אילן לואיס (זה שטיוכקה היה קורא לו "הַלוֹעֵס") במסגרת פיתוח השטח שהוא עשה לחזית של החדר-אוכל צריף – את המשטח האדום, את הקיר השחור שכבר איננו וגם קיר בזלת נמוך מאחורי מתקן שטיפת המגפיים שהיה פה קודם, לא זה שישנו עכשיו.   וזה היה הפועל עלי מאיכסאל, שאחר כך נהייה חג'י וגם טפסן ראשי אצלכם, החמור, כשהייתם בבניין.  הוא שבנה את זה בידיים שלו.   אבל השיחים כיסו הכל.

ולמה דני הרפז וגם החמור כשלו בזכרון? מפני ששניהם היו אז בדרום –אפריקה בשליחות.  תירוץ טוב.

                                      בקלנועיות חמורית


                      אמן.

אין תגובות:

פרסום תגובה