בצער רב וביגון קודר נודענו לחדשה: חג השבועות, או יותר נכון, ערבו של החג, לא יתקיים כמקובל על
הדשא, אלא בחדר האוכל וזאת מסיבות טכניות
של לוגיסטיקה של מזון, הגשה, ישיבה לא נוחה וכולי.
כל הנימוקים המכובדים איזה שלא יהיו, אינם שקולים כנגד
ערכו הסגולי של האירוע, כפי שהתקיים בכל השנים האחרונות.
האירוע בדשא, שהוא אתר מוצלח במיוחד מבחינה אסתטית, הוא
אירוע מיוחד במינו. גם בגלל טקס חג
השבועות. גם בגלל מאכלי החלב וגם ובעיקר
בגלל שבת כל האחים גם יחד. עם הרבה
אורחים.
מה שמייחד אותו משאר אירועים דומים היא ההזדמנות של התכנסות
כל משפחת יזרעאל המורחבת, לדורותיה, ענפיה, בנותיה ובניה, נכדיה, ניניה, מתנדביה, אורחיה
וכל מיני אנשים שאנחנו לא מכירים אבל הם מתרוצצים להגיד שלום לעשרות אנשים שאנחנו
כן מכירים. והכול בטרם שקיעה. בשובה ובנחת
ובאישור מחדש שזה פה בית טוב וחזק ומאיר פנים לכול.
אז לא נורא איכפת שלא נוח לשבת פעם בשנה. ולא נורא איכפת אם לא יהיו עשרה מיני סאלאטים
ובורקאס מחוממים מאחורי תור של חוטפים לך מתחת ליד. מספיק מטעמי חלב ולחם ושתייה
שאפשר לשים על השולחן קודם, בלי תַרְדֵפָת הקייטרינג חתונות או כל הילולה בנוסח
בויטלר-חיימקה-נגר מכל סוג שהוא, שהיא אולי מתאימה להזדמנויות אחרות אבל לא לאירוע
הנדיר הזה.
והעיקר שיש מקום לכולם, על כסא או על הדשא. והעיקר שאפשר להגיד שלום וחג שמח להמון אנשים אפופים
בחגיגיות נעימה ושלווה.
לא כמו עוד קבלת שבת בחדר האוכל, עם להידרש לצמצם את
מספר האורחים, עם להידחק בחום ובמחנק שמבריחים מהר החוצה, העיקר לתפוש אויר ולמהר
אל האורחים שנשארו אצלכם בבית אם בכלל הגעתם לאירוע.
וחבל. כמה, כמה חבל.
בקלנועיות
חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה