ה"בקלנועיות חמורית" נהייה פתאום פינת נר זיכרון. כששני חברים טובים הולכים תוך
שלושה שבועות זה מפסיק להיות בדיחה. עכשיו רפי ויזר. רפי הוא
מהכשרת מעיין- ברוך, הגרעין שאנחנו המוהיקני האחרון שנשאר ממנו פה. משבעה-עשר החברה שהגיעו ליזרעאל הוא הששי
שהולך. כאן הוא היה עמוד תווך בין החברה.
פולט חידודים ובעל לשון מושחזת, פלח, חצרן, גזבר, עובד חרוץ בכל מקום בו
עבד ובעלה של שלומית גלעדי שנהייתה
וַיזֶר. הוא גם היה שליש מהמקהלה היוונית של "גל אבנים" בחג ה 10, אותו
ביימה שלומית בכוריאוגרפיה מלהיבה ומקסימה.
במשך כל הלווייה שלו, בבית-יצחק, דינדן לנו בראש שיר אחד
בולט מתולדות יזרעאל של הצריפים והאבק – השיר לשלומית ז"ל, לחתונתה. לזכר שניהם אנחנו מביאים אותו כאן ולקוראים
תודה.
הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקְעָה אֱלֵי אֹפֶק וָרֹד
גַּלִּים בְּדָמֵנוּ
יַכּוּ בִּיקוֹד.
פּוֹתַחַת רַקֶּפֶת
לָהּ כֶּתֶר בְּסוֹד,
חֶדְוַת חִיּוּכֵךְ
כִּי נֹאהַב עוֹד וָעוֹד.
שְׁלוֹמִית.....
שְׁלוֹמִית
כְּפַרְפָּר מְרַחֵף לוֹ ,כָּתֹם.
שְׁלוֹמִית
כְּשׁוֹשָׁן רֵיחָנִי וְאָדֹם.
שְׁלוֹמִית
כְּזָמִיר מִצַּמֶּרֶת יָרֹן,
פַּרְפָּר וְשׁוֹשָׁן
וְזָמִיר כַּחֲלוֹם, שְׁלוֹמִית.
שְׂדוֹתֵינוּ
נוֹבְטִים בְּיָרֹק מִסָּבִיב.
לִבֵּנוּ הוֹלֵם
פַּעֲמֵי הָאָבִיב,
אַךְ כְּחֹל הַשָּׁמַיִם
פִּי שֶׁבַע יַכְאִיב
כִּי הוּא לְעוֹלָם
אֶת שְׁלוֹמִית לֹא יָשִׁיב.
שְׁלוֹמִית........
כַּקֶּסֶם הַפֶּלִאי
חוֹשֵׁק בְּיִפְעָת,
טוֹרֵף אֶת
הַנֶּפֶשׁ לָתוּר אֶל חֶמְדָּת
הַלֵּב, אַךְ הַלֵּב
יִזְכֹּרָה לָעַד
שְׁלוֹמִית יֵשׁ
בַּחֶלֶד תָּמִיד רַק אַחַת.
שְׁלוֹמִית.........
בקלנועיות
חמורית נוּגָה מאד,
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה