יום רביעי, 5 באוגוסט 2015

נאום מֵיטב הנוער האֱמוּנִי (זה שמאמין) ועוד משהו (263)



קראנו ב"ידיעות אחרונות" את רשימתה של אריאלה רינגל-הופמן על השבר (של הציונות הדתית כתוצאה מההתנתקות).  בין שאר המרואיינים שם נוכחה וגם דיברה פלונית הוֹדְיָה סֵרְלוּאִי (או איך מהגים את זה?) בחורה בת 20 שהצהירה שהיא "מכיתה ב' בנווה-דקלים".   אנחנו משוכנעים שהיא מבטאת רבים, רבים.  אנחנו גם סבורים כי מאד חשוב להבין מתוך הדברים מה חושבת הגב' הודיה , במה היא מאמינה וּלמה חינכו אותה.

טרחנו וקיבצנו כל מה שנדפס ממה שהיא אמרה ברשימה הנ"ל.  אנו מביאים זאת בתחושת שליחות לתשומת לב קוראי הקלנועיות החמורית. כך מפני שלא פעם נזקק החמור למה שהמתנחלים (ומעכשיו: המפונים) מעוללים.  סוף, סוף יש פה ממי לדעת גם מה, בעצם, הם חושבים עלינו.   וכל זה מתוך ההנחה שכאשר הגב' סרלואי ממטירה אש וגפרית על ה"שמאל", היא מתכוונת ישירות אלינו.     והרי הדברים:

"הייתי בחדר ההמתנה בערוץ 2 וראיתי את ההרס בגני-טל ושמעתי את הכתב משה נוסבאום אומר, אני רואה שמוציאים את הדגל.  התחושה שלי הייתה: למה שיוציאו? שימחקו את הדגל עם הבית. וזה השבר הכי עוצמתי.  לכו לעזאזל, פשוט לכו.  נכנסתם בנו, דפקתם אותנו, מחקתם כל חזון.  כן, אתם, החברה, המדינה."

"הכעס נובע מהעוצמות הרגשיות מול ההרס.  ידענו שהולך להיות פינוי, שאף אחד לא יעצור את זה, אלא אם הקדוש ברוך הוא יחליט לעשות צונאמי, והיה ברור שהוא לא יחליט.  אבל לא ידענו שבסוף כך הצבא יעשה".

"אני לא מגדירה את זה כשבר. אני מדברת על אובדן.  מעבר לאובדן הפרטי של הבית. אין דבר, נקים בית חדש, יפה יותר. האובדן הוא של השייכות, של הדרך, של הערכים.    שנאו אותנו, נכנסו בנו.  היטלר לפחות עשה את זה יותר יפה, הוא מחק את כולם.  מה הסבא והסבתא שלי רצו?  רק להשתייך למדינה.  ועכשיו איזו שייכות יש להם?  זאת מדינה? אני מעדיפה להיות אזרחית במדינת פלשתין.  שם לפחות אני יודעת עם מי יש לי עסק."

"עכשיו כולם אומרים, כואב לנו עם המפונים, כואב לנו עליהם.  רק שכולם רוצים שהמפונים ילכו להקים יישובים בנגב, שלא יראו אותם מול העיניים.  שם בקצה, רחוק.  ואצלנו אומרים, כולם שונאים אותנו, אבל אנחנו אוהבים את עם ישראל.    הנוער אומר: אתם לא רוצים לראות אותנו?  גם אנחנו לא רוצים לראות אתכם.  בחיים לא נתנחל לכם בלבבות. ושהלבבות שלכם יישארו ערלים עד מותכם. אבל אנחנו לא נקים לכם יישובים אחוריים, בנגב, בגליל, בכל המקומות שאתם לא רוצים להתיישב בהם."

"מועצת ישע ניסתה להראות כאילו יש גם חילונים במאבק.  לא נכון. אין חילונים. זה מאבק אמוני, ורק הדתיים מנהלים אותו.  כמו שהג'יהאד האיסלאמי הוא אמוני, כך אנחנו.  יש לי דיאלוג עם מחבל מתאבד ונוח לי איתו יותר מאשר איתכם.  חינכו אותו שאם הוא יתפוצץ במרכז מסחרי ויהרוג יהודים, הוא יציל את העם שלו.  יש לו ערכים ועם זה אני יכולה לנהל דיאלוג.   כשאני רואה את השמאל הישראלי אני אומרת: איזה ערכים יש להם? ערכים פרו-פלשתינים? אז לכו תגורו במדינת פלשתין.  למה אתם אומרים: אנחנו רוצים מדינה יהודית?  מה השטויות האלו? אנשים שמנגחים כל ערך יהודי של התיישבות, של קודש."

"כששמעתי את חיים יבין בתוכנית שלו אמרתי לחברות: נשלח לו מכתב עם סמל של האס. אס. ונכתוב לו שבגלל שהוא כל כך מוצלח החלטנו להחליף את שר התעמולה גבלס ולשים אותו במקומו.  כן, אז רק הדתיים מנהלים פה את המאבק. זה שיגעון דתי.  זה משיחי.  אני משיחית. למישהו יש בעיה עם זה? אני מחכה למשיח. אני רואה משיח בעיניים.  אני חושבת משיח."

"אני לא אורחת פה. זאת המדינה שלי ושכולם יקפצו לי. המאבק הוא דתי, הוא אמוני ואני לא צריכה לרַצוֹת אף אחד ולא למצוא חן בעיני איש.  נגמרה הגלות."             

עד כאן  ואין צורך בפירושים.  אלה דברים שמדברים בעד עצמם.


                               ***************

בצד הכביש ליד גן-זמיר והעמוד חשמל הקרוב יש פריט ארכיאולוגי שמגיעה לו  פראפראזה על שיר ילדים ידוע מאד:

                             לְנֶטַע וְלִי יֵשׁ סוֹד נֶחְמָד
                                    שֶׁעוֹד לֹא גִּלִּינוּ לְאַף אֶחָד
                                    אֲנַחְנוּ שָׁתַלְנוּ שָׁם מוּל הָעַמּוּד
                                    אוֹטוֹ יָשָׁן מְצֻ'קְמָק וְחָלוּד.

                                    בַּקַּיִץ הַבָּא. בַּקַּיִץ הַבָּא.
                                    נָרוּץ לָעַמּוּד בְּכָל יוֹם,
                                    וְשָׁמָּה כְּמוֹ צ'וּפָּר שֶׁל מַמָּשׁ
                                    יִצְמַח לָנוּ "פְיֶיסְטָה" חָדָשׁ.


              בקלנועיות חמורית
                                               

                             אמן.

אין תגובות:

פרסום תגובה