יום רביעי, 5 באוגוסט 2015

על השָׁמֵן מגן חיות. 272


שמגיע לו סיפור ארוך הרבה יותר, עליו(272)

בהנאה משונה אך מרובה שמענו ששלושה קופיפים ברחו מהסאפארי ברמת-גן וחיפשו אותם ושהיום תפשו את האחרון על גג של תחנת דלק בסביבה.  על מה ההנאה?

על ככה:   כשהיינו ילדים גרנו בתל-אביב ברחוב גורדון 79, איזה 200 מטר מגן-חיות, זה שעבר אחר כך לסאפארי.   השכונה שלנו הייתה גורדון-שלמה-המלך-קרן-קיימת-פילון-מגידו, עד הרמן כהן. (זה מה שדבוק היום לככר רבין, פחות או יותר).  אחרי צהריים אחד נפוצה השמועה, בלי רדיו וכריזה ובלי פלפונים, שקוף אחד ושמו "שמשון" ברח מגן-חיות.  עובדי הגן-חיות סבבו בשכונה והפיצו את הידיעה והזהירו את כולם:

שהקוֹף מסוכן, שהקוף לא קטן, שהקוף הוא כזה מין בַּבּוּן עם תחת אדום.

היו כאלה שנבהלו וסגרו טוב טוב את הבית. היו כאלה שעזרו לחפש.  כול הילדים סתם צעקו ואחר כך הלכו לשחק כדורגל במגרש איפה שהיום ככר רבין.  באמצע המשחק, האח שלנו דָן (היום פרופסור לבלשנות וללימודי ערבית )  שהיה ילד קטן, היה רעב מאד והלך הביתה לתפוש משהו. 

אנחנו גרנו בקומת המרתף של הבית, אגב – אתר בַּאוּהַאוּס למהדרין,מסומן לשימור כמוצג ארכיטקטוני נדיר, לשם בקצה שביל וירידה לנומך המרתף, הלך אחינו דן.    פתאום שמענו צעקות וראינו אותו רץ מהר בחזרה למגרש. שאלנו אותו מה קרה?

אבל דבריו נעתקו וכול מה שיכול לפלוט היה: הַ הַ קְ קְ קְ וֹ ףְ ףְ ףְ...... והצביע לאחור לעבר הבית, זאת אומרת לאיפה שאנחנו גרנו.   כל עדת הילדים פצחה בשאגות הקוף!  הקוף!  השאגה נשמעה היטב למרחוק כי שום אוטו לא היה בסביבה להפריע לשקט של אחרי הצהריים.  

כל נבחרת גן-חיות ובראשה השמן המפורסם מגן חיות הגיעה עם כלוב.  הם נכנסו לדירה ויצאו עם "שמשון" בתוך הכלוב.  ואיפה תפשו אותו שם?   על הסיר של המרק עם בשר שאמא שלנו הכינה לאבא, כשיחזור מהעבודה.

את הסיפור הזה חזרו וסיפרו בשכונה המון זמן . אפילו עכשיו, ששים ושש שנים אחרי זה, אנחנו זוכרים אותו טוב טוב.


                                      בקלנועיות חמורית


                                                אמן

אין תגובות:

פרסום תגובה