"ישראל היא השוד הכי גדול של המאה העשרים". "שיקחו איתם את הדמוקרטיה שלהם, שאנחנו לא
צריכים אותה, ושיחזירו לנו את פלסטין" .
והרי סידרת מעשי שוד כנ"ל במאה העשרים, לידיעתו של האדון בשארה: סין שדדה וסיפחה את טיבט. הודו שדדה וסיפחה את פקיסטן המזרחית. תורכיה שדדה וסיפחה את דרום ארמניה. ולא מנינו
את תוצאות שתי מלחמות העולם שהיו במאה העשרים.
אלה לא נחשבים בעיני המנהיג הערבי הרעשן כמקרי שוד
מרגיזים במיוחד. השוד הגדול הוא שיבת
היהודים לארצם (שבימי התורכים והאנגלים הייתה כאן דמוקרטיה נאורה למהדרין). אילמלא הדמוקרטיה המגעילה שבאה על הערבים מיד
הישראלים, איש לא היה יודע מי הוא בכלל עזמי בשארה. הוא לא היה חבר פרלמנט של
מדינה ריבונית. הוא לא היה מנהיג של מפלגה לגיטימית בדמוקרטיה מתוקנת. אולי הוא היה
גילגול של איזה אַבּוּ-גִ'ילְדָה בסוריה גַ'נוּבִּיָה (מחוז מפגר בדרום
פֶּחַת דמשק, שלימים יהפוך לישראל ופלסטין).
וככה יכול הח"כ עזמי בשארה לנסוע לק"ק ביירות
ולהכריז שם שהוא הערבי האחרון שישלים עם ה"ציונות", שוד המאה העשרים. הוא גם יכול, אליבא דחמורין מקלנעין להישאר
בלבנון ליד מצבתו של חרירי ודומיו, הרוגי מלכות סוריה השודדת ארצות ולהשומע ינעם.
***********
שמחנו לקרוא בעלון את ההַלֵל לזיכרו של דן בן-אמוץ. בְּרַם, קשה להתאפק מלהביע פה דעת חמור: ספריו מפולפלי הכותרת של דב"א ז"ל,
מעולם לא היו סִפְרוּת מי יודע מה. דן בן-אמוץ
ייחשב בצדק לבורא תדמית הצבר של לפני פרוץ המדינה. ויורשה לנו להדגיש מדוע: כך בגלל היצירה המופלאה של "ילקוט
הכזבים" (יחד עם חיים חפר) שהיא תמצית ראייתו המבריקה של הנער תהילים-זייגר
את א"י ואת טבע אוכלוסייתה אז.
***********
על קַבַּבּ של יום ששי בצהריים, מול אישיות מלבבת אחת,
זה מה שנתקע לנו במוח:
גַלִית הַזַּלְזַלִית
רִצּוּד
שֶׁל גַחֲלִילִית
רָצָה,
מְנַתֶּרֶת
כָּל
הַיּוֹם כְּמוֹ חַרְגוֹלִית.
בקלנועיות
חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה