בשמחה שבנו למה שכבר כתבנו עליו ברשימה 121. זה בערך
לפני שנה, על הטיפ טיפה גן-עדן שדווקא יש לנו, בימים טרופי ליצנים אלה, בשחייה
של השכם בבוקר בבריכה. ביום ה',
18.9.03 סיימנו בהצלחה גדולה אבל עם עצב קל את העונה. כבר שבוע שאנחנו באים לשחות לבד. לגמרי. רק בשבילנו טס ישראל המסכן על המוקדם בבוקר לדפוק מהר כרטיס במטבח ולרדת מהר
(כמה שאפשר מהר עם ספל קפה חם ביד) ומהר לפתוח לנו את השער כשאנחנו כבר מחכים לו
במגרש כדורסל לפני הפתח.
למה שמה? למה
בדיוק עכשיו משפצים את הכביש מעל לבריכה ואין שם מעבר לחמור עם קלנועית. אז יורדים
עד לסיבוב התוכים של בני טויז אבל
מסתובבים ההפך אל מגרש הכדורסל. מגיעים לכניסה לבריכה מהקצה הדרום-מזרחי שלו (איפה
שהייתה במת-עמדת החשמלאים של חג העשרים וחמש).
שם יש, כידוע, פתח אבל שקלנועית לא
יכולה לעבור בו. אז שם מחכים לישראל.
אתמול בבוקר הדאיג אותנו שעושים את שפת המדרכה של הכביש
החדש הזה בלי אפשרות לעלות עליה מהכביש כדי לרדת לבריכה עם קלנועית. הבוקר חלפו כל דאגותינו. בקצה המערבי יש ירידה מהמדרכה לכביש ויהיה
בסדר. גם בשביל מיולים. תודה לכל מי שאחראי(ית)
על זה. בשנה הבאה, בס"ד, נוכל שוב
לקלנע הביתה בכל בוקר אחרי השמונה בריכות. אנחנו נעשה את זה, כרגיל, עם פרח יסמין
ריחני שנקטוף בכל בוקר מהשיחים שיש על יד המדרכה שעולה מהבריכה, שי ניחוח לאישה. באהבה.
נורא נחמד לרדת לבריכה בשש וחצי בבוקר ולמצוא שם כבר את רחל גרוסמן ואיריס ואדי וגליה ודליה ומיכל
סדור וסימי ועפרה וניצן וגם ורד, משכשכות(ים) להנאתם. עוד יותר נחמד זה לבוא לפעמים בשש וחצי ולמצוא
במקרה את כולם עוד איננָם ואת הבריכה חלקה כמו ראי מחכה רק לנו, המיליונרים בלי
גרוש על התקציב, אבל עם פלוס גדול של נחת, לפחות בקיץ על הבוקר.
תודה לנופר, בשנה שעברה (עם המון זיתים על העצים ועל
הרצפה ועם כנען בבטן) ולישראל ולאדי – השנה (בלי זיתים, לא על העץ ולא על
הרצפה). כה לחי. והאמת – כל מה שרואים מפה על הבוקר נראה אפילו
לא רע. טפו. טפו. טפו.
ושנה טובה מאד. לכולנו.
בקלנועיות חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה