כל אחד וכל אחת נורא חכמים על מצב מזג אוויר. לפחות חצי
מהארוחת-בוקר של הותיקים שבגואלי השממה הולכת על המזג אוויר. ויכוח יש תמיד על כל
היבט חוץ מעל זה שכשמבשרים בתחזית ש"יֵרדו ממטרים מקומיים" זה לא
רלוואנטי לכאן כי יזרעאל זה לא "מקום" בשום מפת אקלים של שום תחזית
מזג-אוויר. נקודה.
אבל בשאלה אם זה כן גשם רציני או לא גשם רציני אנחנו לא
פרייארים של שום ערוץ טלויזיה. ולא חשוב
כמה יפה הזאתי התורנית וכמה מהר היא מקשקשת שלא מבינים ממילא כלום כי העיניים
מסתכלות במה שהיא לובשת וזה מפריע לאוזניים לשמוע.
לנו למשל, באופן חמורי ובדוק טוב, טוב, יש פטנט למדידת
רצינותו של הגשם האחרון. לנו לא איכפת אַשׁבֵּל (אבי אבות מזגי האוויר בארץ
הנגאלת) ולא החזאי התורן ברדיו, אורי בַּץ שמוריד טַייפוּנִים וירטואליים (על הארץ
הנגעלת).
וזה הפטנט: גשם
שכבר כ
ן מגיע לכאן, יכול לרדת כמה שהוא
רוצה בלי להזיז את חיישן-רצינות-המָטָר
הייחודי ש ל נ ו (כלומר של החמור ואשתו).
שירד לו כמה שהוא רוצה, טיף טיף טיף
וטוף טוף טוף.
ככה עד שאנחנו ניגשים למטבח שבדירתנו ולאט, לאט מעלים את מבטנו לתקרה. שם יש כתם מכוער בגוון טיח שחור, מכוסה בשברי שכבות של סיד מכל
מיני צבעים ושנים, מעשה מברשתו הנצחית של דָאוּד האינסופי. ושם, באותו מקום בדיוק, מנצנצת לה פתאום טיפה
שקופה של מים לא שאובים.
זה עדיין כלום, אבל כבר משהו. תוך כמעט שעה הופך כל הכתם האמור לכתם כהה
יותר ויותר – בעל חזות רטובה. אהה!!! זה בהחלט אות ובשורה לגשם שאולי עוד יהיה רציני
אבל עוד לא. בשביל שכן, אז אשתנו טופפת
אחר כבוד אל חדר השינה של החמור בעצמו ומרימה את מבטה למעלה. שם, די קרוב לצד
העליון של כוננית הַמַהֲגוֹנִי שבקרבה אצורה כל חכמת (או טפשות) החמור הידוע, יש
גם כן כתם כמו ה ה ו א, אבל לא כל כך
גדול. כשאשתנו קובעת שגם שם כבר מופיעה הטיפה המנצנצת של מים לא שאובים – אז זה
כבר גשם רציני.
כבר עשר שנים מנסים כל רכזי הבניין(בלי שמות) וכל
הַזַפָּתִים אוטמי הגגות לנטרל את ערכת איבחון הגשם הרציני שיש אצלנו בתקרה. עד היום, 18.12.03 הם לא מצליחים. וזה עושה קצת טוב על הנשמה: לא הכל פַּן-טַה-רֵיי. לא הכל חולף ולא הכל גז אל הנשייה. הנזילה בתקרה של החמור תדלוף לעד ושיתביישו
הפסימיסטים הרשעים.
בקלנועיות דלף
החמור
שמניף דגל שחור לטובת סיום חג האור בחדשות העכור מועידת
התק"מ. ת.נ.צ.ב.ה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה