יום ראשון, 2 באוגוסט 2015

עם בולגרים נגד מרוקאים יש תקווה (182)



המדור "פופוליטיקה" בטלביזיה שנוא עלינו אפילו יותר מדודו טופז.  הצעקות , חוסר הרצון להקשיב, הזלזול במרואיינים האחרים והחוצפה בהתבטאות הם בהחלט ארכיטיפ, בולט מכל השאר, של השחתת דמותה של מדינת ישראל כחברת אדם הולמת. את כל הקרדיט צריך לתת, כמובן, לכבוד שר המשפטים של המדינה הזאת, מר טומי לפיד ודומיו המשריצים במהירות מבהילה.

אבל אתמול, לשם שינוי, הייתה לנו הנאה משונה מצפייה בתכנית כזאת.   היה בה חלק שהוקדש ל"סוף של התנועה הקיבוצית לאן?" עם כל מיני מרואיינים רלוואנטיים (לדעת התחקירנים או העורך) שנתנו הצגה כמו שצריך.  ממה נהנינו כל כך?   מזה שהיה שם גם בן  קב' ראש-הנקרה(לשעבר), היה שם עורך דין ( פנתרים שחורים לשעבר ועדיין פנתר במוצא פיו) והיה שם פלוני ,יעקב בַּכָר, חבר קיבוץ מענית וגם מנכ"ל "גרנות".

וגם זה קרה שם:   מול בן קב' ראש-הנקרה שעזב ורוצה לדרוש את חלקו בנכסים  (אם ראש הנקרה תפורק) אמר החבר בַּכָר שזאת חוצפה וגם צביעות מצד עוזבים לדרוש.  הם נטשו את הקיבוץ, השאירו שם את מיטב חבריהם לקרוע את הישבן ולטבוע בחובות בשביל הנינים.  למה הם עשו את זה? מפני שהם הגיעו למסקנה שקיבוץ זה לא זה והמקדים לברוח ייטיב לעשות.  את החרא והחובות הם  השאירו לאחרים שנותרו בקיבוץ(שהם פרייארים של אידיאלים טפשיים וכולי), לקחו את הדמי-עזיבה וגמרו עם הצרות. 

עכשיו הם באים לדרוש חלק בעוגה, כשכל העוגה היא סך הכל, בקושי, להשאיר לקיבוצניקים דירה וגינה ופנסייה צנועה ממה שחלוקת הנכסים כזאת תותיר אחרי קבורת החמור של התנועה הקיבוצית המתקיימת תיכף לאחר הלווייתו של חזון הציונות ה ה י א.

לנו זה מזכיר את תקופות מִיזְכּוּרֵנוּ  ביזרעאל, ב1965 וב 1974 וגם את ישיבות המזכירות בשנות הששים והשבעים, מתי ואיפה שהמון אנשים עזבו פה ואיך שזה נראה מקרוב ופנים אל פנים ובכעס נורא ועם הרבה דמעות.  מה שהם עשו לנו בזה שהם עזבו, בין השאר, זה שיזרעאל התחילה קצת להתאושש  אולי  אחרי ארבעים שנים מיום העלייה.

ואמש בטלביזיה, העורך דין הפנתר לשעבר והמְעוּנָב כיום, לא חדל מלצרוח על כולם שהקיבוץ מת  (יוֹ- יָה!) ושהקיבוצים יחזירו כבר לעם ישראל את האדמות שגנבו.  כאן נכונה לנו, הצופים החמוריים בקלנועית, ההפתעה שהייתה  הַ טְ רִ י ק  של כל ההצגה:  

התברר שהפנתר השחור והמכובד, בחליפה ובעניבה ובהיגוי פנתרי, הוא בהחלט אורגינל, בלי זיופים.  אבל לעומת זה התברר שיעקב בכר, חברנו מקב' מענית ומ"גרנות", הוא לא עוד אשכנזי-פולני מֵהַחְנוּנִים שהיו בדגניה וב"קהילייתנו",  אלא הוא בוגר שכונת ג'סי כהן בחולון, ששמו וסגנונו מזכירים את אוהדי "מכבי"-יפו בולגרים, שעליהם פנתרים שחורים הם  מ  מ ש   קטנים.

והוא בהחלט (ולהנאתנו הבלתי מסותרת) עשה לפנתר הקשיש בית-ספר לפופוליטיקה גם בצעקות, גם בלי לדפוק חשבון על שום  מילה בוטה ובייחוד בזה שהוא צעק למצלמה:  נמאסתם אתם וכל המדינה! כולכם עדת צבועים זוללי נבילות שמתנפלים על הקיבוץ הגוסס!  הקיבוץ נופל על הפנים וכולם, הפוליטיקאים, הבנקאים, הקשת המזרחית, הליכוד, טומי לפיד ומי לא?     כ ו ל ם    באים לוודא הריגה ולהוריד מהנבילה הזאת כל מה שעוד אפשר.   נ מ א ס ת ם!  

והוא סיים: אנחנו נשרוד. אנחנו נסתדר כמו כולם בלי להתנדב לכל דבר על חשבוננו. אנחנו נצבור פיננסים, אנחנו נמשוך אנשים טובים ואנחנו נראה לכולם שהקיבוץ עוד בכלל לא נגמר.  על שלל הצעקות (שחטפה גם רכזת המשק של נחל-עוז, יפהפייה מהממת, שהייתה שם ושהפנתר סתם לה את הפה) השתלט המנחה רק כשהכריז שהזמן עבר והפופוליטיקה נחפזה להמשיך בענייני אסטרולוגיה מאד חשובים וגם רלוואנטיים.

בתחילת הרשימה אמרנו מה שאמרנו על פופוליטיקה.  אנחנו עדיין סוברים כך.   אבל אנחנו לא יכולים להתאפק ולשאול:

יענקלה ! איפה היית כל הזמן?!


                                      בקלנועיות חמורית

                      אמן.      (המצטט מהדברים כרוחם ובלשונו)


אין תגובות:

פרסום תגובה