ברשימתנו האחרונה כתוב שהכי חָמוּר זה שלא תפשנו בזמן
שאנחנו פַּסֶה. מה לעשות אם בתור שכאלה
נותרה לנו נעירת ציוץ אחת ? (כן לא
יִרְבּוּ) בעלון האחרון מופיעים שני
דו"חות מרתקים של ועדת תיכנון שעניינם מצוקת המקום בכלבו ומצוקת המקום למכולות
של מייטרוניקס.
סנילים או לא, לנו לא ברור מדוע כתוב שהעברת הכלבו למבנה של הכבלים תעלה רק 200.000 ₪. הלא זה יתחיל וייגמר בְּהֶכְרַח לשינוי טוטאלי
וארגון מחדש של כל נתיבי התחבורה המרכזיים שלנו ? יצטרכו להתאים מחדש את כל סידורי
החנייה והגישה למרפאה, למזכירות, לגני הילדים, למייטרוניקס, למחסן בגדים ולמכבסה,
שלא לדבר על מה שמעבר להם – מוסך, נגריה בניין וכולי וגם הדרך העליונה מלמעלה לכל
השיכונים ?
לא צריך להיות יועץ לתחבורה בשביל לראות את זה. שלא לדבר על כך שאם כבר מפנים את "תמוז"
מהמבנה הרב-שימושי ההוא (שפעם,פעם היה "מחסן גרעינים") והמעבר ייעשה בחודשים הקרובים, אז הוא אולי ייעשה
אבל הגישה לכלבו החדש תהייה מסוכנת עד קטלנית לכל סוגי האוכלוסייה מפני שסידורים
חדשים לתחבורה יתבעו הרבה יותר זמן ולא יהיו קיימים תוך חודשים ספורים.
למה, בעצם, לא להגדיל את הכלבו על המשטח שממול הכניסה
אליו? יש שם יותר מ200 ממ"ר. זה
כאילו להוסיף צד תחתון של "פֶּלַח
חדר-אוכל" ולעשות את זה עם ארכיטקט
שידאג לאחידות עם המבנה הקיים, לא כמו בתוספות האחרות שעשו בצד המזרחי של חדר
האוכל. גם עוד מקום למשאיות הספקים יכול
להיות שם, אם יגרדו חלק מהמסלעה ואם יצרפו חלק מהאזור של המדרכה שיורדת משם
לבריכה.
אם זה לא טוב ויהיה הכרח לבנות משהו חדש אחר, מדוע לא
להשתמש לשם כך בשני המגרשים הזמינים והקרובים לכלבו הקיים? אחד:
בין הבית שאורית גרה בו למקלחת הישנה.
השני: בין המחסן נשק לבית של
חונ'קה? עם בולדוזרים ושופלים אפשר היום
לעשות נפלאות, מה שלפני חמישים שנה לא חלמו.
אם לא שם אז למה לא לבנות כלבו ובכלל קומפלקס רלוואנטי
(חנויות, מספרה, קוסמטיקה וכולי) על המגרש ה כ י ה כ י יקר במשק – החדר- אוכל צריף? לא מספיק מתאים בתור מקום? עם גישה לספקים בצורת כביש וחנייה מאתר המטבח של
היום עד לשם? או מהכביש מלמטה? מה יש?
רק למייק שיידמן ולבניין ולאוטו תערוכת נעליים ולכל המְיוּלִים מותר לעבור
שם?
וקשה להתאפק גם בעניין האסם: אם יהרסו אותו יקבלו מקום לשתים-שלש מכולות
גדולות. סך הכל. למה שבשביל כמות כזאת או
יותר מכזאת לא יזיזו לאנשהו, במחילה, את המכולות (של אנחנו לא יודעים מי) שבין
המזגנייה לכיכר שלפני הרפת? למה לא? ואם להתחיל ולהשתמש באסם למשהו (כמו שעשו בהרבה
משקים) אז למה לא לשפץ אותו ולהפוך אותו למבנה של שלש קומות של משרדים או אתרי
תעסוקה אחרת?
איכפת נורא ההיסטוריה. אבל אפילו להיסטוריה היה תמיד איכפת כמה כל דבר
עולה, מה הם נתוני האמת בכל מצב ומה עם שֵׂכֶל הישר בכל עניין.
אנחנו מקוים שבתור פַּסֶה לא יתנפלו על החמור שלא שאל
ולא התעניין איפה שצריך לפני שכתב מה שכתב
ובאיזה מדור של העלון פתאום כתב. כי פעם,
פעם הוא היה כֵּן מעורב, ועוד איך.
ועל פי פעם, פעם – אז בשביל לבצע את מה שועדת תיכנון
החליטה צריך לשנות את כ ל תכנית האב של היישוב בקטע הכי חשוב. על זה, בבקשה, לא מוכרחים להחליט דווקא בישיבת
ועדה, נכבדה ככל שתהיה וגם לא בסכומים האלה.
אין מה לעשות, אפילו שהקביעה הזאת באה מצד חמורים שזמנם
עבר וקרבנם בָּטֵל וקלנועיתם חורקת ונפשם תשושה.
טוב מאד על הנשמה ועל כל השנה שעברה ועל זאת הבאה ובכלל
גם להשלכות הסנטימנטליות וההיסטוריות של כל יזרעאל – זה כשצובעים ומסיידים ולא
שוכחים מבני ציבור כמו חדר האוכל והכיתות למיניהן. תודה מקרב לב לכל מי שיזם ועושה. חגיגה לעיניים. חג סוכות שמח.
בקלנועיות חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה