יום ראשון, 2 באוגוסט 2015

חומר לבחינה באֶזרחוּת (227)



במקום לשרוף את המוח  בלכתוב עוד קלנועיות חמורית אנחנו עושים לעצמנו טִרְחַת קלי קלות ופשוט מעתיקים משהו מסיפוריו של אחד מהאבירים (ז"ל) שאיכלסו את א"י והאצילו רוב השראה על מלקטי ילקוט הכזבים.

שם הפרק:  סיפוריו של פסח בר-אדון –  ציטטה מעמ' 64 (ועיין מאיפה, בסוף)

....מספר שנים לאחר מלחמת העצמאות הגיעה לגליל משלחת עובדי מדינה המטפלים בנושאי קרקעות.  בין נושאי טיפולם היה גם קביעת פיצויים לבדואים בעלי  אדמות הכפר חַלְסַה (היום קריית שמונה).  הפגישה נערכה במחנה צבאי סמוך. נכחו בפגישה נכבדי הבדואים וגם קציני צה"ל בכירים.  הוחלפו ברכות ונמסרה תעודת רכישת הקרקע למדינה, שאמורים היו לחתום עליה מנהיגי הבדואים וקציני צה"ל.  והנה, כאשר המנחה הזמין את האלוף יוסף אבידר לחתום על התעודה בשם צה"ל והמדינה והאלוף קם ממקומו, התחוללה לפתע מהומה בין האורחים הבדואים.  אחד מהם התעלף ונלקח באופן דחוף, ברכב צבאי, לבית החולים בטבריה.   זה היה  האפנדי כאמל חוסיין,  הוא שהיה מפקד הכוחות הבדואיים שתקפו את תל-חי, שהצליח לחדור פנימה במרמה עם חוליית קציניו, לגרום להרג שני בחורים ושתי בחורות בעליית הגג ולפצוע אנושות את טרומפלדור בירי מעליית הגג כלפי החצר.  כאשר חזו עיניו באלוף יוסף אבידר גבה הקומה ובידו התותבת, היה בטוח שטרומפלדור בעצמו קם לתחייה כדי לנקום ברוצחיו.

הסיפור לקוח מ"עלילות גדוד העבודה", ספר קדוש שזה עתה יצא לאור, שאת  תוכנו ליקט עובד מיכאלי, הלא הוא עַבֶּד המפורסם ז"ל ושהוציאה לאור וגם הוסיפה(אחרי מותו) הדסה אביגדורי-אבידוב.  פחות או יותר. 

 יש שם 478 עמודים, כולם נכסי צאן ברזל של מיתולוגיית א"י היפה באמת, שגם כן ז"ל.  אנחנו עוד נחזור למסמך הזה.

                                                    בקלנועיות חמורית


                                                             אמן.  

אין תגובות:

פרסום תגובה