28.1.05
בעלון לפני האחרון (1157) מצאנו שעומדים, אצלנו, להחליף בעלי תפקידים. בין שאר הכישורים והתכונות הנדרשים שם ממועמדים לתפקידים האלה מצוין הסעיף: "סמכותיות". יש פה משהו שלחמורים מקלנעים בא לנעור אפילו שזה כבר לא רלוואנטי:
א. (ולא הכי חשוב) לא בטוח שיש בעברית פשוטה ותקנית מילה כזאת – "סמכותיות". למה? מפני שתולים כאן לעייפה שם תואר על שם תואר. זה גובל ב"חידושים" של טווסי ההתיפייפות הלשונית שלא די להם לומר: בעל סמכות או סמכותי או בר-סמכא. הם לא מסתפקים בזה שהמועמד הוא בעל סמכות, גם לא בכך שהוא סמכותי והם דורשים במפורש שתהייה בו גם תכונת ה"סמכותיות". ולמה כל זה כן קצת חשוב? מעודף שמות תואר נסמכים על נסמכים אפשר לשכוח על מה מסתמכים ואיזה סמך יש פה שאפשר לסמוך עליו בהסתמכות על הסמכות.
ב. (חשוב מאד) נניח כאן לשאר התכונות הנדרשות שם. ואולם, איפה בדיוק מחלקים לכל דורש את סגולת ה"סמכותיות"? זה משהו שאפשר להשיג ולנקוב בו כתכונה או ככישור בהגשת טופס "תולדות החיים" של שיגרת החיפוש אחר מקום עבודה? משהו כמו "אני מועמד מתאים. רשום לי בתעודה שאני סמכותי"?!
בהיסטוריה הקיבוצית-חמורית- פרטית שלנו (כ"מנהלים" כמעט לכל האורך שלה), מעולם לא פיענחנו את הסוד: איך מצליחים להקרין את כל ה"סמכותיות" הדרושה בשביל לשכנע אחרים שיסכימו למה שאנחנו מציעים או רוצים לבצע, או שבכלל יסכימו עם מה שאנחנו חושבים .
לעניות דעתנו, זאת תמיד הייתה הבעייה בהא היידוע בכל נשיאת תפקיד, כולל מרכז בניין או מנהלת קהילה. כך אולי בכל מקום בעולם אבל אחת כמה וכמה בקיבוץ. הסיבה שאנחנו, בהיסח הדעת, כמעט והופכים פה למדור של "איכפת לי" היא: זה אחד מהמוקדים של הלִבָּה של משמעות הקיום בקהילתנו (עדיין קיבוץ).
ומפני שאנחנו התארגנות וולונטרית, אז לפני עידן "הקיבוץ המתחדש" נבעה הסמכות מ: דבקות בעל התפקיד ברעיון הקיבוצי, יושרה אישית והבנה עמוקה של אורחם ורבעם של כל האחרים בסביבה הקיבוצית.
בכל מקום אחר, לא קיבוץ, נובעת הסמכות מגורמים ידועים, מהם ברחנו בזמנו על מנת לחולל משהו שונה: א. בעל המאה הוא בעל הדעה. ב. בעל הממון הוא בעל השלטון. ג. הכל כסף. נקודה.
כפי שהדברים קורים בתנועה הקיבוצית ז"ל, הרוביקון למוקדי הסמכותיות השניים שלעיל – הוא השכר הדיפרנציאלי, זאת אומרת, ערך האדם נמדד מעתה בכסף ולא בקני מידה מתרפ"פו.
איך, בדיוק, מתכוונים לעשות כאן קפיצת דרך ולהגיע לסמכותיות ככה סתם במכרז פשוט בעלון הקיבוץ? נכון לעכשיו – רק כשיגיע השכר הדיפרנציאלי גם אלינו, תיפתר הבעיה מאליה ובא לציון גואל.
********
כמו זקנים פּרופֶּר התעוררנו קצת לפני שלש בבוקר ופתחנו רדיו ושמענו אצל נתיבה בן-יהודה את הקצה של השיר הזה: (מנגינה של יואל אנגל, מלים לא קלטנו של מי)....... ישר מבית החינוך בצפון, שהיה ברחוב פרדיננד לסל פינת אדוארד ברנשטיין בתל-אביב ואיננו עוד.
.........עֲגָלוֹת חִישׁ קַל תֵּצֵאנָה
קַל תֵּצֵאנָה,
שֶׁפַע בַּר בְּרָכָה תָּבֵאנָה
בַּר תָּבֵאנָה.
תֵּן לְמַעַן עוֹלָלִים
שֶׁפַע גֶשֶׁם וּטְלָלִים.
תֵּן לְמַעַן עוֹלָלִים
שֶׁפַע גֶשֶׁם, שֶׁפַע גֶשֶׁם
וּטְלָלִים.
בקלנועיות חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה