אחת השאלות הפחות ברורות שאנשים נתקלים בהם פה היא: איך זהו הוא או היא הגיעו הנה בכלל ואיך זה שכל
הטסטים והסינונים והתישאולים לא מנעו מכאלה איכשהו להסתנן ואפילו להסתדר לא רע כאן
ומה יהיה? לחמור המקלנע יש הצעה איך למזער את הנזק בעזרת
כמה טסטים פשוטים נורא. כשהמועמדים
מגיעים (ות) צריך להצמיד להם ליווי צמוד
מאד וכבר בהתחלה לבחון כמה דברים.
1. להיכנס איתם
לחדר האוכל ולשים לב: הם נעמדים בתור
למגשים סכו"מ או תכף נדחפים? הם
מבקשים ישר פעמיים מהמנה? לעגלת
מרק-דייסות הם מגיעים משמאל או מאיפה שבא להם?
אם יש במרק מעט "גוּדִיז" כמו בשר, קניידלאך וכולי, הם יקחו את
הכל או ישאירו משהו לאחרים ?
2. אחר כך צריך
לתת להם אפשרות להסתובב במשק עם רכב.
התירוץ לא חשוב. האם הם דוהרים 80 לשעה בחצר ובשיכונים ? אם הם עוצרים לדבר עם מישהו, איפה הם
עומדים? בצד הדרך או באמצע ושכולם מלפנים
ומאחור יקפצו?
3. יש להם כלב גדול?
הכלב הזה קשור?
4. אם יש להם תינוק צורח בחדר האוכל, הם יוצאים איתו
החוצה או נשארים לשבת עם כולם וליהנות מההברקה?
אם תעמיקו להרהר ולהפוך בכל סוג של טסט שהצענו יתברר,
לדעתנו, שכאן משתקפות מיד כל התכונות המינימליות ההכרחיות להיות האדם קיבוצניק.
ונא לחשוב על זה. ולא אמרנו בכלל מה בדיוק לעשות עם שלל הממצאים ובעד מי אנחנו בעצם
.
*********
שתי זוטות:
היום זכינו לאכול דייסת קוואקר.
הכל נראה יותר אופטימי. שאלנו מה פתאום קוואקר ואמרו לנו שאולי הסולת
נגמרה. אין לנו משהו נגד סולת אבל מצידנו
שאף פעם גם לא תהיה.
איכשהו נעלמו לנו מהתיק לשיעור לציור כמה צילומים ובדים
על קרטון. איכשהו מישהו החזיר את הכל
באותו יום על יד הדלת של הסטודיו. מי? מה? מה
לחשוב שזה היה?
בקלנועית
חמורית
אמן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה