יום שני, 3 באוגוסט 2015

סְכֵּנָה לִטְפֹס ! (256)


שלום ילדים.   כשהחמור היה בגילכם וגדל בחוצות תל-אביב היו שם כול מיני שלטים על כול מיני דברים.  למשל, בדיזנגוף פינת גורדון הייתה תחנת דלק שבקושי קנו בה דלק כי לא היו אוֹטוֹאִים.   היו בה משאבות בנזין עם ידית שאיבה ענקית וגם שני בקבוקים ענקיים שכשהיו שואבים בעזרת הידית הענקית, אז קודם היו הבקבוקים הענקיים מתמלאים בבנזין, אחד אחרי השני, ורק אחר כך הבנזין היה מגיע לטַנְק של האוטו.  אפשר היה לבלות שם שעות ולהסתכל בנסים ובנפלאות האלה.

לתחנה היה שלט גדול :  סוֹקוֹנִי וָקוּם – מוֹבּילְאוֹיְל.  בכל פעם שהיינו עוברים שם היינו צועקים:   סוֹקוֹנִי וְקוּם !  מוֹבִיל אֱוִיל !    ככה גם עשינו לכול השלטים האחרים.    בכל רחוב היו עמודי חשמל מברזל -  רחבים למטה וצרים למעלה עם המון חיזוקים אלכסוניים בין ברזלי הU  שמהם היו העמודים עשויים.  בכל עמוד חשמל כזה היה קבוע שלט מאיר עיניים:  "סכנה לטפס", זה בשביל שילדים שובבים לא ינסו לטפס על העמוד.

בחלק מן העמודים ,בגובה של איזה שלשה מטר, היה מין מחסום נגד מטפסים לא רצויים.  המחסום היה עשוי מברזלים עגולים מחוברים לעמוד כמו מרפסת מסביב.  לברזלים האלה היו שפיצים אכזריים נגד שובבים מחוצפים במיוחד.  אם בכל אופן החלטתם לטפס ולא קראתם את השלט "סכנה לטפס" (בלתי מנוקד) אז נתקלתם במחסום השפיצים האכזריים שאי אפשר היה לעבור ונתקעתם שמה וכולם עמדו למטה וצחקו ולעגו וזרקו עליכם אבנים ושאגו את הקריאה:   סְכֵּנָה לִטְפֹס !  סְכֵּנָה לִטְפֹס! 

המשחק הגדול האמיתי אז היה להמתין בסבלנות על יד עמוד חשמל עד שזקנה הייתה חוזרת מהמכולת ומתקרבת.  אז כולם היו מכריזים "סְכֵּנָה לִטְפֹס"! ומי שהגיע ראשון לזקנה ונגע בה הוא המנצח.   בשכונה שלנו היו או זקנות יֶקִיוֹת או זקנות פולניות.   היקיות היו משתפות פעולה וצוחקות כשילד היה נוגע בהן.  הפולניות היו ישר מחטיפות סטירה.

כך זה היה כשהחמור היה צעיר ושמח.  עכשיו, כשהוא סתם חמור זקן  אז בוקר אחד הוא מתעורר ומגלה שתקעו לו עמוד חשמל  כ ז ה  בדיוק קרוב לבית, לשמח לבב חמור מזדקן.   איזה יופי.  רק שעוד אין שם שלט "סכנה לטפס" אבל יש את השפיצים האכזריים האלה.

ולפני שאנחנו מצליחים לחתום ולשלוח לזמרה, באה הקלנועית ומביאה לנו שיר קצרצר אודות חמורים שרוכבים  על קלנועיות:

                                        הָיֹה הָיָה חֲמוֹר טִפֵּש
                                       שֶׁכָּל חַיָּיו תָּמִיד חָשַׁב
                                       כִּי הוּא בְּעֶצֶם רַק פִּשְׁפֵּשׁ                              
                                       עִם בְּלִי אָזְנַיִם ְוזָנָב.        
                                       כָּכָה, עַד שֶׁבָּאוּ הַזְּבוּבִים.

                   בקלנועיות חמורית

                                                     אמן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה