יום רביעי, 5 באוגוסט 2015

עם מי יָשַן פעם החמור בתַרַפַּפּוּ? (269)



יהודה ביר ניגש אלינו במיוחד לרכל שיש משוגעים בכפר יחזקאל שעושים תחיית-מתים לטרקטורים שמזמן נסעו לעולמם.  הם שמעו וחיפשו ומצאו אצלנו את מה שנשאר מהג'וֹן-דִיר טַח-טַח, שמה בגן אלון. למי שלא יודע על מה מדברים יש לחמור כמה נעירות בעניין המפלצת הירוקה הזאת.

בתוך ה"מלווה האמריקאי" של המאה מיליון דולר שנפל על ישראל כמו חבל הצלה עם פרוץ המדינה, הגיעו ליזרעאל כמה וכמה כלים חקלאיים וביניהם טרקטור גלגלים ירוק.  לטרקטור הזה היה מנוע אופקי בעל שני צילינדרים שהיו מניעים אותו על בנזין ואחר כך עוברים לסתם נפט.  הוא לא ידע מה זה סולר. היה לו קלץ' יד כזה בולט, כמו לטרקטורי זחל. בין השאר, כשרצו לנעול אצלו את הברקסים, היו לוחצים (על כל אחד לחוד) ודוחפים כזאת שן לתוך מגרעת וככה הוא לא היה אמור לזוז.

אבל הממש מיוחד שהיה לו זה הקולות שהוא היה משמיע, בעיקר עם ההנעה או כשהיה במאמץ:  רעשים כמו של תותח קטן שיורה צרורות. פעם פעם היו נוסעים איתו לעפולה לקחת את הדואר.  אז היה הדואר כזה באמצע השדרה איפה שפעם כאילו היה קופת חולים וגם הסינימה של עפולה.  כמו שפקידי הדואר היו שומעים אותו מרחוק הם היו יוצאים וצועקים למסכן שהגיע איתו:  " או שאתה מסלק מפה את הטרקטור הזה  או שאתה לא מקבל פה שום דואר!!!"

ולחמור יש מהג'ון-דיר זיכרון אישי ומאד אינטימי.  איך שהפושטקים מהכשרת מעיין-ברוך הגיעו ליזרעאל, דחפו אותם, ארבעה בחדר של צריף שוודי.   על יד החדר הזה, באותה מרפסת, היה מה שהיה אז הבית-ילדים, גם הוא בחדר אחד של צריף. ככה לא עבר על החברה אולי שבוע ובסוף של יום אחד חזרו, טיוכקה, נָמִי, אחד עידו (שעבר למושב חרות) ונדמה לנו שמנשה קדישמן, מהגן-ירק למטה ומצאו את כל המזוודות והמיטות וכל השְׁמַטֶעס שלהם זרוקים בחוץ.

בתוך החדר שלהם (השני מדרום) היה עכשיו הבית-ילדים.  בתוך מה שהיה הבית-ילדים (החדר הדרומי) היה תקוע  הג'ון-דיר, עם גלגל קדמי אחד בתוך החדר וגלגל קדמי שני מנופץ יחד עם כל תושבת הציר שלו – מחוץ לחדר. 

בין הצריפים עוד לא היה שום דשא ועל הסתם מגרש עם שיפוע היו החברה מחנים את הג'ון-דיר בזמן שהלכו לאכול, שיעמוד בירידה על כל צרה שלא תבוא אם לא ירצה להניע.   אז באותו יום בצהריים זה מה שהיה.  רק מה? הטרקטוריסט לא כיבה את המנוע והשאיר אותו לעבוד עד שהוא יגמור לאכול ורק נעל את הברקסים והלך.    בטורים נמוכים היה הג'ון-דיר הזה די משתולל ובעיקר רועד פחד.  מהרעידות פחד האלה השתחררו הברקסים והטרקטור התדרדר בנחת ישר לתוך הבית-ילדים.  הוא העיף לצד השני את המיטה של בנם של כָּרִי ואמנון אברמסון אבל לא קרה לו כלום.

אחרי שהמטפלות וכל מי שהיה שם התאוששו, לא איבדו עשתונות ותכף עשו מוּחַרֵם למעיין-בָּרוּכִים.   בערב כשהגענו הביתה, הציעו לנו באדיבות או לנסות ולהסתדר בחדר עם הג'ון-דיר או בינתיים לישון בחוץ כי במילא זה קיץ.

מי שישן עם הראש בַּטַיֶיר של הג'ון-דיר זה היה החמור בכבודו ובעצמו. זה היה בשנת 1952.   חידון:   מי היה הטרקטוריסט שהשאיר שם ככה את הג'ון-דיר?

היו וישנם עוד כל מיני סיפורים על הטרקטור הזה, למשל כמו איך שֶמוּלִיק קינן שכב מתחתיו והטרקטור הפוך עליו.     את השם "טח טח " הדביקו לו הדורות הבאים וזה בהחלט התאים לו לג'ון-דיר ז"ל הזה.  הסוף שלו ביזרעאל היה להיות גרוטאה בלתי מזוהה, הרבה שנים בגן אלון.    אנחנו לא מאמינים בניסים.  לא יכול להיות שהדבר הזה עוד יעשה רעש ויזוז.

איך שלא יהיה, אפילו בתור בר-מינן הצליח הג'ון-דיר טח טח לעורר רעש ורוב מאומה על לא מהומה, כשבתוך הפלונטר של הוצאתו מכאן לכפר יחזקאל, הסתבכו להתרגז כמה וכמה גיבורים מהמוסך,הגד"ש, הפנסיונריה, הגיל הרך ובלי שמות. בבקשה.

                                 בקלנועיות  חמורית

                                          אמן.


         


אין תגובות:

פרסום תגובה