יום רביעי, 5 באוגוסט 2015

וגם לאורית נוקד שלום. (278)

  
כולם לעמוד בתור בשביל לגעת בחמור:    היינו בחתונה בתל-אביב. זה היה באולם אירועים שקוראים לו "טראסק".  היו שם איזה אלפיים נרות דולקים בנברשות, חמישים מטר מהים של מה שהיה פעם נמל תל-אביב איפה  שפעם היה השער המערבי של איצטדיון המכביה. וזה איפה שגיידאמק עשה מסיבת חנוכה לכל מי שהוא מה בנבחרת המלקקים הלאומית.   כמה חבל על תולדות השם. "חברה טראסק" היו דווקא, בשנות השלושים של המאה העשרים המשוגעים של תל-אביב מטעם גדוד העבודה, אלה שעשו שמח ברחובות כל הלילה ובראשם המשורר אברהם שלונסקי.   מאיפה לאיפה זה לההוא?
        
                                  ***************

בהזדהות ובפתיעה קראנו את מה שחנן שליב ופיל אדלר כתבו בעלונים האחרונים.  אנא, אל תשכחו לצרף את החמור הנוער לעדת הכלבים הנובחים על השיירה העוברת.  שמועה אומרת כי בשאלון האחרון של ועדת חברה נראה מצבו של השכר הדיפרנציאלי  וגרורותיו אצלנו – פחות טוב ממה שחוששים.  לא להפסיק לנבוח!  לא להפסיק לנעור!

                                      ***************
השדרן שאל את חיים רַמוֹן (קדימה? העבודה? המימון לאיזו מפלגה בדיוק? מותר לעשות כלנתריזם ולהיבחר?) מה לדעתו הבעיה של מפלגת העבודה.  ענה חיים רמון: "הבעיה שלה שהיא מזכירה לי יותר מדי את מפ"ם" של פעם.   ועל כך ייאמר בחמוריות:    אמור לי מה זה מזכיר לך ואומר לך מה אתה.    

                                      ***************

הפריימריס מאחורינו.  עכשיו, כשאין יותר חשש לפילוג בקיבוץ המאוחד בגלל עודף עיסוק בפוליטיקה,  הנה, זה מה שאִיְימַלְנוּ לפני כחודש וחצי:

לאורית נוקד שלום.  אני תומך בנפש חפצה במועמדותך לכנסת ולמעלה מזה.  למה?
א.      ככה.
     ב.  מעשייך משכנעים ביותר.
     ג.  אני בעד לבחור בנשים עד שהן תהיינה 50% בכנסת ובממשלה.
ג.       אימא שלך שרה פעם  ברדיו משיריי.

בהצלחה בכל אשר תלכי.
         
                                                בקלנועיות חמורית


                                                    אמן.

אין תגובות:

פרסום תגובה