יום חמישי, 6 באוגוסט 2015

על משהו בצד הויכוח על הבּוֹנוּס (284 אחרונה?)



תחילה זאת הייתה סתם רכילות.    אחר כך הסתבר שיש בעייה עם להשוות את תנאי העבודה של החברים העובדים באחד ממפעלי התאגיד, לאלה של השכירים העובדים בו.   ההנהלה החליטה, עם או בלי יוזמת חברי הקיבוץ היושבים בה – לצ'פר את החברים העובדים בעלות טיול לחו"ל ואת השאר להעביר לקהילה לטובת הכלל – כבונוס שנתרם לקהילה על ידי החברים שעובדים באותו מפעל.  אחר כך לא מצא חן בעיני הנ"ל,החברים, חברי הקיבוץ שבהנהלה ומנהלת תאגיד – מה שעשתה או לא עשתה ההנהלה העסקית של הקהילה עם הכסף הזה.

אז הם החליטו להפגין קבל עם ועדה איפה פה המאה ואיפה הדעה.   כלל החברים העובדים בחברה הזאת בע"מ, הפתיעו את הקהילה ב"מאזדה" חדשה לצי הרכב של הקהילה, ביכורים פרי הילולים.   המנהל העסקי של הקהילה קם ותבע להפסיק את הנוהג החדש ולהעביר כספי בונוס למוסדות הקהילה כפי שראוי.   (לסיפור על צ'ופר עלות הטיול לחו"ל הוא לא התייחס כל כך)

עכשיו זה התחיל לרוץ לא רק בחושך על המדרכות אלא גם בעלון הקהילה.   הסתבר שלאסיפה זה עוד לא מגיע אבל למועצה כן הגיע, אבל רק כאינפורמציה וללא דיון או תגובה כלשהי.   למשמע הרעש הספונטני הצהירה הנהלת התאגיד שזה לא סתם כל העניין עם הבונוס וזה רק חלק ממהלך של הגשמת חזון כלכלי חדש המבוסס על העקרונות דלהלן:

1.           על מנת לשרוד כלכלית, הקיבוץ לא יכול להמשיך כמקודם.

2.           זה אומנם לגיטימי להילחם על העקרונות ועל הערכים "ההם".

3.           אבל רק קיבוצים עשירים מאד יכולים להרשות לעצמם לקיים "שוויון" מהרווח הריאלי.  זה מלאכותי ומסוכן.

    4.     אין כיום שום היענות ל"גיוסים". רק תגמול כספי ישכנע את החבר ליתר מאמץ             
             ולהשגת ריווח.

5.     צריך לתת, כמו בכל העולם הכלכלי, בונוס למי שמרוויח.

6.     כוונת התאגיד היא שהעניין יידון באסיפה ויוחלט לקבלו על ידי כל או על ידי רוב הקיבוץ.

(הנקודות הנ"ל הן ציטטה ממה שדייקנו לרשום בשיחה, לפני חודשים מספר, עם גורם רלוואנטי בבאסין של החתולים).

לדיון ציבורי נוקב מגיעה הפרשה רק באסיפה האחרונה (25.3.06)  שם ניתן היה, סוף סוף, לחברי הקיבוץ להביע את דעתם על כל סיפור הבונוס – אומנם בדברים מתלהמים למדי, כפי שנודע לנו, אבל  שלוש שנים מאוחר מדי.

ולמה מאוחר מדי?   מפני שרבים חושדים שהדיון המסודר על ארבע מתוך חמש ההצעות (מהחמישית להבדיל אלף אלפי הבדלות) שהן "דבר דבור על אופניו", הוא רק הסוואה,  מהלך קטן במתקפה איסטרטגית גדולה הרבה יותר, שזו משמעותה בקווים גסים:

הקיבוץ מת.  ההפרטה הטוטאלית לישוב קהילתי מעבר לדלת.  איש לאוהליו ישראל.  מוכרחים להוציא מה שאפשר מהנבילה הזאת. לקחת  בונוס, לדחוף לשכר דיפרנציאלי, ליצור תקדים קובע לגבי החלק שלי בעוגה.  אם נותנים לקחת – אז לחטוף.   אם שותקים על מחטף -  אז להעמיס הכול כי מחר לא יישאר.

ואם יצא לך, בעידן הדארוויניזם הקיבוצי, להימצא קרוב מדי לַשִיבֶּר של הכסף הגדול – אל תיתן לזה לזרום שם בלי להשאיר משהו אצלך ושיקפצו כולם.  נקודה.


כתם כזה מעולם לא היה עלינו.  יזרעאל היא עדיין שמורת טבע קיבוצית גם מפני שכתם כזה עוד לא היה עלינו.    אבל עכשיו יש.

מה שמנווטת  עכשיו ועדת חברה  זה כמו לשבת בנועם עם מי שלקח כסף בלי רשות ולשמוע ממנו הצעה איך הוא יגיע לאותו הכסף שלקח – עם רשות.

הדרך  ה י ח י ד ה  לכבס ולמחוק ולהיפטר מהכתם היא:    להכריז על דעת   כ ו ל ם ובהחלטת אסיפה ולפרוטוקול מחייב שלקיחת הבונוס כפי שנעשתה הייתה מעשה שלא ייעשה שיותר לא יחזור על עצמו בשום אופן  וצורה.   על אלה שנטלו חלק במעשה להחזיר כל שקל לקופת הקיבוץ, בכל דרך מוסכמת ואפשרית.

אחרת –  חבל על הזמן ועל האמון שמת ונקבר. כי בעניין הבונוס וכולי כבר לא מאמינים יותר לאיש.  בשום דבר.  אז כדאי לעשות את המהלך הכואב אבל הבונה אמון מחדש.   ויפה שעה אחת קודם.

                                                בקלנועיות חמורית


                             חֲצִי אִיקְס (לפי שמעון)

אין תגובות:

פרסום תגובה