לא בכוונה קילנענו למעלה והגענו לאולם ייצור. משהו מנצנץ, כמו לוח טיסות ממריאות או נוחתות,
משך לנו את העיניים באדום והתעכבנו להביט.
מעל למשרד של אֵלָה שַׁבָּת מתנוסס שלט מנַצנַץ-ממוחשב שכתוב בו: "עד עכשיו עשינו 30 מתוך סך הכל
120." ככה כמה וכמה נצנוצים ואחרי זה
: "השעה היא 10.43" ועוד פעם כמה עשינו. בשעה 15.48 הודיע השלט, קבל עם, ש"עד
עכשיו עשינו 98 מתוך סה"כ 120."
לא היה שם "בוקר טוב", "עובדי ייצור
נכבדים", "העבודה היא חיינו" (א.ד.גורדון) או מה שבכלל
עשינו. היה רק המידע הנ"ל נטו, שלא יתלכלך הראש של מי שקורא בשום
זִיוּן-מוח מיותר חוץ ממה שרלוואנטי פה.
באווירת שהחיינו וקיימנו והחזירנו אל הנרי פורד קילנענו
החוצה. בפוּקס נתקלנו במי שאמור פה לדעת מה קורה.
שאלנו אותו של מי ההברקה? הוא ענה
ברצון: "של הבוס שלי", והוסיף בקריצה: "מה יש? משהו לא
בסדר? החיים מתקדמים וזזים, לפעמים לא לאן
שכולם חושבים".
לא הצלחנו לעקוב אבל חשבנו לנו בסיפוק: שווה לשלם כזאת משכורת למי שיודע ליזום ולהטמיע כך את גורם ההתעדכנות
הבלתי פוסקת בעמידה בלוח זמני מכסת הייצור לטובת מצבנו הכלכלי ותקציבנו האישי
שתמיד סבלו מחוסר התעדכנות ייצורית וחשבונאית ובגלל זה ככה גם נראינו פעם, אפילו
במייטרוניקס. למה שעובדי פס הייצור ירוצו
כל היום לסוף ה LINE לברר כמה מה קורה? וכמה עוד לא עשינו? עכשיו יש להם את זה ממוחשב ומנצנץ מול העיניים
כל היום וכל הלילה והם יכולים לעבוד בשקט הנפשי שכל כך חשוב לפריון.
ולמה שלא ינוצל הפטנט בכל מגזרי המשק? למה שלא יהיה כזה שלט במטבח, שיאיר באדום
מנצנץ: "עד עכשיו אין
מרק". "השעה 11.40" או:
"השעה 12.30 . נגמר כל הבמקום והצמחוני והדיאטה המכובסת. בכל
הכנפי-הודו-בדבש לא נגעו". ככה לא
יתעצבנו שם מפני שלפחות יודעים מה קורה.
למה שלכל צלחת בהתחלת ההגשה העצמית לא יוצמד כזה נַצְנַץ בגודל סלקום,
שמרגע שאתה שם את הצלחת על המגש, הנצנץ הזה מהבהב לך כמה שניות עוד נשאר לסיים את
הארוחה?
ולמה שבמרפאה לא יהיה כזה שלט: עד עכשיו קיבלנו בדיקות מ11 פציינטים מסך הכל
25 הצפויים. השעה 7.45, מה קורה?
או: היום 29 לחודש. מתוך ממוצע של שבעה פינויים בחודש לחדר מיון היו רק 3. איפה השאר?
וככה גם בכל רחבי מקומותינו. חוץ מאשר בשכונת
השקדים. שם, לאף אחד לא בוער לדעת כאלה
דברים.
בקלנועיות
חמורית
החמור
מחוות החיות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה