מה פתאום פעמיים על אותו הגביע, וגם ממתי בדיוק השירים והברכה ולא רק על זה ?! (174)

ברשימתנו מלפני שבועיים (172) התפלספנו שכל המוסיף גורע ולא יודע במה הוא נוגע.  למשל על כך שהשמות של מושיקו ורותי סינַי מופיעים פעמיים על גביע החתונות וגם ששני שירים וברכת הגביע נכתבו והולחנו לחתונה של זיוה'לה ויריב.  תוך יומיים הסתבר, מה שהיה ידוע קודם, שהקשר בין הקלנועיות החמורית לדיוק המוחלט –  רופף ביותר. 

בארוחת בוקר של יום ראשון התיישבה על ידנו שמעונה והעירה בלי משוא פנים:    א.  יפה שזכרתם מי הלחין את השירים ההם אבל זה לא היה לחתונה של זיולה ויריב, פשוט מן הטעם שהחתונה שלהם התקיימה  ל פ נ י  שאנחנו, גרעין "כנרות", בו היו חברים אריק איילי (ז"ל)  ועודד חצרוני (יבל"א) בכלל הגענו לפה.   ב.  נדמה לי, (כך שמעונה) שכן היו פה עוד רותי ומושיקו   א ח ר י ם , שהתחתנו על הגביע שלנו גם כן.

תכף אחריה ובלי תיאום גירסאות, התיישבה מולנו מיריק והפטירה:   מאיפה סחבתם את השטות על פעמיים אותם הרותי והמושיקו החרוטים על הגביע ?   הם כן היו פה.  עוד זוג.  הוא היה בחור גבוה ושחרחר עם שפם והיא הייתה רזה והייתה מורה שעבדה מחוץ למשק.  אם הייתי רואה אותה עכשיו, הייתי מזהה אותה על בטוח (תיכף יתברר למה).

למחרת מיהרנו לאתר ולחטט בספר האוכלוסין (חברי האגודה) משנת 1948 ואילך, שחפר בשבילנו צבי סדור מהחדר של רוזה שעכשיו היא בפרו.   לא מצאנו שם שום מושיקו ורותי נוספים.  זה גם סימן שאם הם כן היו, אז הם לא היו פה חברים ואולי הגיעו והסתלקו מהר, אולי במשך 1955, ורק השאירו לנו את שמם חרוט על גביע החתונות.  באותו מעמד תפשנו  את יהודה ביר ושאלנו אם הוא זוכר כאלה.    כמונו, הוא לא זוכר שום זוג כזה.  בצהריים שאלנו גם את זיוה ביר מה היא זוכרת.  שלילי.  

היו או לא היו?   חרוט פעמיים אותו הזוג או לא?  שאלנו גם את חזי. היא שלחה אותנו אל דני.  דני אומר שבטח שהיו.  ההיא הייתה יֶקִית רזה עם מין עיקום בפרצוף שקשה לשכוח.  הוא היה גם כן רזה וגבוה. דני לא זוכר איפה עבדו פה ומה עשו.  אבל בטוח שהיו.   התעלומה פתורה:  כל רותי וכל מושיקו שיש על הגביע זה מישהו אחר.

לחיזוק סניליותנו תפשה אותנו עפרה שפירא ונזפה בנו בחביבות על ששכחנו לכתוב גם אותה ואת ג'ימי, שמופיעים שמה על קצה של אחת מהידיות של הגביע.  אנחנו מתקנים   ומקווים שבזה גמרנו.

                                      ============= 

ולחלוטין בעניין לגמרי אחר:   אָרְנִי יודע לעשות מצויין כמה דברים: נוי, אירוח, טיפול במתנדבים ובמכוני חו"ל ועוד כל מיני,  כמו למשל להתעצבן מאד מהר ולהיות צולע שמטיח זבל לפחות כמו החמור המקלנע.     עוד דבר שארני יודע לעשות בכלל לא רע – זה לספר בדיחות כמו שצריך, בלי לקלקל ובלי לשכוח.    את זה הוא עושה בפרלמנט ותיקים של ארוחת הבוקר ובכל הזדמנות נאותה אחרת. לכבוד חנוכת בית הכנסת בק"ק יזרעאל תוב"בא, שבהכנתה היה גם ארני בין הטורחים בכמה עניינים, נצטט מפיו  ד"ש עסיסי ממיטב ההווי של ק"ק יהדות דרום אפריקה:

שתי משרתות אפריקאיות שעובדות אצל יהודים בדרום-אפריקה, יושבות בחצר האחורית לרכל על הבוסים.   אומרת האחת:  "החגים של היהודים זה משהו.  אני לא מבינה מדוע בחג שיש להם אחרי כל יום ששי, אז הבעל-בית אוכל בחדר האכילה, אבל מעשן  בבית-שימוש."   אומרת השנייה:  "מה זה מוזר?  לבוס שלי יש חג פעם בשנה,  שקוראים לזה "תִּשַׁבּוֹף", שאז הוא מעשן דווקא בחדר האכילה  אבל לאכול הוא הולך בבית-שימוש.    עונה לה הראשונה:  " ככה?  לבוס שלי יש עוד חג, פעם בשנה, שזה החג הכי חשוב ליהודים.   אז הוא גם אוכל וגם מעשן רק בבית-שימוש".

         

                                            בקלנועיות חמורית

                             אמן.