שאלו את הרב מצגר מה דעתו על הפּוּלְסָא דְנוּרָא שכמה
רבנים עשו על ראש הממשלה, שמה בלילה בראש- פינה. הרב גמגם ואמר שזה לא מהדת
היהודית. סתם ולא פירש. כמו כל העם היושב בציון, אנחנו מתוחים לראות
ולשמוע ולדעת מה יהיה אחרי הטקס המתובל בקללות שכמותן יש למכביר בכל כתבי השיטנה
שהוציאו גויים צוררים, ללמד את כל העולם מה היהודים באמת אומרים בתפילות.
וביקשנו לדעת ממישהו מוסמך מה זה "פולסא
דנורא" וגלשנו אחריו באינטרנט, שזה
האוּרִים והתוּמִים של עידננו. יצאה לנו
תשובה מפורטת לסעיפיה מאת הרב של מושב "הזורעים" שבבקעת יבנאל, קרוב לבית החולים פוריה:
א. הנושא שייך
לקללות ממיתות. אין לחשוש מהדברים
הללו. "הבוטח בד' חסד יְסוֹבְבֶנְהוּ". אדרבא, מי שמַפנה קללות לאדם אחר, המַפנה
עצמו, גם אם הוא צדיק, צריך בעצמו לחשוש
כמו שמובא בחז"ל שאם אדם נענש בגלל הצדיק, אין הצדיק הזה טוב, ועוד מובא
בגמרא "כל מי שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה שנאמר (משלי יז') "גם ענוש לצדיק לא טוב", ועוד
שעלולה קללתו לבוא עליו.
ב. מהי פּוּלְסָא
דְנוּרָא? פירושו המילולי הוא שׁוֹט של אֵשׁ. מושג זה מופיע בגמרא לגבי הענשת מלאכי השרת
ואליהו הנביא, ועיין מהר"ל מפראג שמבאר את עומק העניין. מושג זה התפרסם כדרך של קללה כלפי מאן דהוא. דרכה של תורה היא לברוח מהעיסוק בדברים הללו,
שהם קרובים להזיק לכל מי שעוסק בהם, גם אם לא במובן המיסטי, לפחות במובן הפשוט של
עיסוק בדברים שמכניסים באדם דמיונות ומחשבות של שנאה וכעס.
בכלל, חז"ל לימדונו שכל ענישה על ידי קללה, גם על
ידי תלמיד חכם וגם על ידי תנאי, סופה לפגוע גם במקלל עצמו, כמו שהגמרא אומרת
"קללת חכם אפילו על תנאי היא באה" ועיי"ש רש"י. וידוע שהצדיק ר' אריה לוין זצ"ל, כשנתבקש
לקלל אחד משונאי ישראל המובהקים ביותר (נאצר ימ"ש), ענה: דרכו של בלעם היא
לקלל, אך דרכם של ישראל הוא לברך. אני
מברך אותו שיזכה לראות בגאולתן של ישראל......
כך אומר הרב ממושב הזורעים. אבל מה?
גם כל המקללים בחצות בבית הקברות שם בראש-פינה גם הם,במחילה, רבנים מכף רגל
ועד ראש ואיך זה יכול להיות? איך? מישהו
יכול להסביר כזה דבר לסתם חמור על קלנועית?
בקלנועיות חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה